יש משפט שרוב אוהדי הפועל ת"א לא ישמחו לקרוא, אבל הוא נשמע לאחרונה יותר ויותר. לא מעט אומרים שהפועל הופכת דומה למכבי ת"א. במילים אחרות: הפועל עברה לחשוב על עצמה בגדול, ולומדת מהר מאוד את הצעדים ואת דרך החשיבה שהיא צריכה כדי להיות בפסגה של הכדורסל הישראלי והאירופי.
דוגמה טובה היתה במהלך החודשים האחרונים, חודשי המלחמה. האדומים סבלו מגל פציעות משמעותי, ובלי להסס הונחתו כאן שני שחקנים איכותיים בסכומים נאים (וויל קאמינגס ודז וולס), מהלכים שהיו שמורים בעבר רק ליריבה העירונית בעלת האמצעים מהצד השני של הכביש. מנגד, הצהובים, שהיו צריכים חיזוק מתחילת העונה, הביאו אותו רק ברגע האחרון, וגם אז לא נחת כאן שחקן בקליבר גבוה, אלא שחקן בכסף קטן יחסית שיקבל הזדמנות ביורוליג לראשונה בקריירה (ג'ו תומאסון).
עד להגעתו של תומאסון לאלופה, היה מחזה נדיר בכדורסל הישראלי שבו להפועל היו יותר זרים מאשר למכבי. להזכירכם, בעונה שעברה עוד דנו בצד האדום אם לשחק עם ארבעה זרים או חמישה. כעת לדני פרנקו יש שמונה זרים בסגל, ולפי גורמים המעורים בפרטים, זר תשיעי כמעט נחת בהיכל קבוצת שלמה ביום האחרון של החלון ביורוקאפ.
סיפור הזרים הוא עדות חיה לשינוי הקו במועדון: לא עוד קבוצה קטנה שכל שאיפותיה הן "לגנוב" דרבי פה ושם. הפועל ת"א מודל 2024 חושבת וחולמת בגדול, ומתנהלת כמו מועדון צמרת.
בעוד בהפועל עושים מה שלא העזו בעבר, וזה לחשוב בגדול, במכבי יש תחושה של קיפאון בשנים האחרונות. השאיפות נשארות זהות: פלייאוף ביורוליג וזכייה בתארים בארץ. נכון, התקציב של הצהובים עדיין גבוה משמעותית מזה של האדומים, אבל הפועל גדלה בצעדי ענק ומתקרבת כל הזמן.
בכל מקרה, צמצום הפערים בין הקבוצות הוא לא רק במובן התקציב. עופר ינאי הוא בין הסיבות המרכזיות לרוחות השינוי, וזה לא רק הגב הכלכלי שהוא נותן למועדון. ינאי מעניק לקבוצה מנטליות ווינרית, ולא מהסס לחשוב הכי גדול שאפשר. "זו אותה הפועל, רק עם יותר כסף", היה הסלוגן של המועדון בתחילת העונה. אבל זו לא בדיוק אותה הפועל - היא עברה שינוי מבני, מקצועי ומנטלי גדול.
"הבעיה" בשינוי התפיסה באדום - היא שאיתה מגיעים לחצים גדולים יותר. גם במועדון כבר מבינים: הגיע הזמן לזכות בתארים. את התואר האחרון שלה הפועל קטפה בעונת 1992/3, והקפטן שמעון אמסלם הוא מי שהניף אז את גביע המדינה.
אותו אמסלם, אולי שחקן העבר שהכי מזוהה עם האדומים, רואה את המועדון שלו בנסיקה - ואוהב מאוד את מה שהוא רואה: "הפועל מסגלת לעצמה מנטליות של כרישים שמריחים את הדם במים. משהו השתנה במנטליות, והכל נעשה בדרך טובה. למרות הכל, אני עדיין חושב שעד שהם יכבשו את הפסגה, הם צריכים להתנהל כמו אנדרדוג".
אמסלם מוסיף בהמשך אמירה שהיא לא דבר של מה בכך כשהיא מגיעה מפיו של סמל אדום: "יש דברים שאפשר לאמץ ממכבי, זו לא בושה. מכבי היא שם דבר באירופה. שחקנים כיום מגיעים להפועל ולא רוצים לעזוב, ואפילו מוכנים לשחק בפחות כסף. הם הפכו להיות מועדון גדול ומסודר. לעופר ינאי יש חלק גדול בשינוי הזה. הפועל יכולה בשנים הקרובות להפוך לשם דבר גם בארץ וגם באירופה".
ואחרי כל מה שנכתב כאן - צריך לשים את הדברים בפרופורציות. הדרך של האדומים עוד ארוכה עד שיגיעו, אם בכלל, למעמד של האימפריה בצהוב. הפועל חולמת על יורוליג, מכבי שם כבר שנים. הפועל חולמת אליפות, מכבי מתקרבת לתואר ה־60 שלה. כן, הכיוון בהפועל הוא חיובי, אך זה תהליך שלא מספיקה לו עונה אחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו