גורל משותף. יום שני שעבר, 3:00 לפנות בוקר, יושבים בשולחן אחד בשדה התעופה בן־גוריון אנשי הפועל ירושלים ואנשי הפועל חולון. לא רחוק מהם, היועץ המשפטי של הפועל ת"א מתמקם יחד עם פיזיותרפיסט הקבוצה, וליד אחד מהשולחנות הסמוכים - הפיזיותרפיסט של מכבי ת"א עם אחד מאנשי הנהלת המועדון. שחקני חולון התכנסו באחד מבתי הקפה הפזורים בטרמינל, כדי לאכול משהו לפני הטיסה.
לכולם יעד אחד - בלגרד. הבירה הסרבית, שמשמשת בימים אלה בית עבור מכבי והפועל ת"א, כמו גם להפועל ירושלים. הפועל חולון השתמשה בה כחניית ביניים בדרך למשחק בבוסניה.
בימים כתיקונם הקבוצות הללו הן יריבות גדולות, אבל עכשיו אלו לא ימים כתיקונם. אנשי חולון וירושלים מחליפים ביניהם חוויות על אמצעים זולים ויעילים לטובת אימונים הרחק מהאולמות הביתיים, אנשי הצוות של מכבי וירושלים מדברים בעלייה למטוס על ביצוע בדיקות רפואיות בסרביה, ולבסוף הטיסה מתעכבת בכמה דקות עבור הציוד שביקשה מכבי להעביר לסרביה. ואף אחד לא מתלונן.
רק שימון יכול. ראדה, נהג המונית שלקח אותי ביום שלישי לפיוניר למשחק של מכבי מול ריאל מדריד, התגלה כאוהד הכוכב האדום וכאוהב מושבע של ישראל. "תגיד", הוא שאל אותי, "הנשיא המפורסם של מכבי גם הגיע לפה?".
"אתה מתכוון לשמעון מזרחי?", עניתי בשאלה. "כן, כן. מזרחי, זה השם שלו. אצלנו בסרביה אומרים שיש לו כסף להביא איזה שחקן שהוא רוצה, אפילו את סטף קרי". רציתי להגיד לו שגם בישראל יש כאלה שחושבים שהוא כל־יכול, אבל רק חייכתי ושתקתי.
יאללה, יאללה. באותו המשחק מול ריאל מדריד, אנשי מכבי ת"א ראו פנים מוכרות: יאניס ספרופולוס ועוזרו ואסיליס יראגוטליס. השניים עבדו במכבי בשנים 2018-2022, וכעת הם בכוכב האדום. הם לא פספסו את ההזדמנות לפגוש את מכריהם מהעבר, והקשר החם נראה אותנטי.
היוונים חיבקו ודיברו עם אנשי הקבוצה, התעניינו בדאגה כנה במצב בישראל, ואז התיישבו במקומם ביציע כדי לצפות במשחק. יראגוטליס לא הסתיר לרגע מי הוא מעדיף שתנצח. "יאללה, יאללה", אמר אחרי סל של תמיר בלאט שצמצם מעט את הפער הגדול מהבלאנקוס, בזמן שספרופולוס מרגיע אותו ומזכיר לו שהם עובדים היום בקבוצה אחרת.
ביום שישי בערב טיילתי על גדות נהר הסאווה, והשניים, שמתגוררים בשכונה יוקרתית על שפת הנהר, בדיוק חזרו מהניצחון של קבוצתם על אנאדולו אפס. ספרופולוס ירד מחויך כולו מהרכב של יראגוטליס, שהמשיך לאחד מהבניינים הסמוכים כשבידיו הקלסר הקבוע - בדיוק כמו בתל אביב.
מקלל ואוהב. כמעט כל נהגי המוניות בעיר, ולא רק הם, הביעו תמיכה ואהבה לישראל כששמעו מאיפה אני מגיע. זה חימם את הלב. אך לסיפור הבא לא ציפיתי. סשה, אחד מנהגי המוניות שאיתם נסעתי, סיפר שלפני הרבה שנים הוא שהה תקופה ממושכת בישראל, בקיבוץ חצרים. "הבנתי שגם הקיבוץ שלי חטף במלחמה", הוא אמר. "היה ממש נחמד בקיבוץ. אולי אחרי שתיגמר המלחמה אני אחזור לביקור אצלכם".
באמצע הדרך, נהג המכונית שלפניו נעצר ללא כל סיבה נראית לעין, וסשה, כאילו כדי לשכנע אותי שהוא באמת היה בישראל, פלט בעברית צחה "הוא מטומטם!". צחקתי בקול וחשבתי לעצמי שהוא בהחלט אחד משלנו.
תמונת הניצחון. שלושה ימים רצופים אירח אולם הפיוניר משחקים של קבוצות ישראליות - ביום שלישי מכבי ת"א, ברביעי הפועל ת"א ובחמישי שוב מכבי. פרט לאנשי הקבוצות, כמה אוהדים מושבעים שהצטרפו וסרבים מקומיים, היו גם משפחות מהדרום וכן אנשי השגרירות בבלגרד, לצד ישראלים ויהודים מקומיים.
וככה ראינו את אותם האנשים מעודדים את מכבי עם צעיפים צהובים־כחולים שחולקו להם, ולמחרת תומכים באותה הדבקות בהפועל. מצד אחד קצת מוזר, ומנגד - מובן לגמרי בימים כאלה. הלוואי שגם אחרי המלחמה נקבל תמונות שפיות דומות, וקצת פחות להט מיותר.
