בגיל 34 ולאחר עשר שנות קריירה מקצוענית מעבר לים, ג'וליאן גמבל חשב שראה כבר הכל. אולם אל הסיטואציה אליה נקלע הסנטר הוותיק כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל תפסה גם אותו לא מוכן, במצב מלחיץ ולא מוכר. שחקן הפנים האמריקני חתם באמצע חודש ספטמבר במועדון הכדורסל הלבנוני ביירות, בצעד שהפתיע לא מעט אנשים. הטבח הנורא בישובי העוטף ופתיחת מלחמת חרבות ברזל תפסו את גמבל וקבוצתו החדשה בקטאר, שם שיחק במסגרת אליפות הליגה הערבית.
כניסת חיזבאללה למלחמה ופתיחת חזית נוספת בגבול הצפוני של ישראל אילצו את השחקן לעזוב את אש ולחזור למולדתו. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" הוא משתף ברגעים המתוחים שעברו עליו ועל משפחתו ונותן הצצה קטנה לעולם שלם בגבולנו הצפוני. "שלומי טוב, אני נמצא כרגע בארצות הברית עם משפחתי, ונהנה מזמן משותף איתם", הוא אומר. "במקביל הסוכן שלי ואני מחפשים את יעד הכדורסל הבא שלי".
גמבל הצטרף לבני הרצליה בתחילת העונה שעברה כמחליפו של רוברט קרטר הפצוע, והעמיד ממוצעים יפים של 12.9 נקודות, 6.7 כדורים חוזרים ו-1.3 אסיסטים. "אני ומשפחתי נהנינו מאוד מהזמן שלנו בישראל, מהכדורסל ועד התרבות. נהניתי לשחק עם הרצליה ואני מוקיר מאוד את הקשרים שהצלחתי לבנות עם חבריי לקבוצה ואנשים אחרים ברחבי הארץ".
אחרי התקופה בישראל, איך הרגשת כאמריקני בלבנון?
"ידעתי קצת על הסכסוך בין ישראל ללבנון. כל האנשים הלבנונים שפגשתי וביליתי איתם היו אנשים טובים שעשו מעל ומעבר כדי לעזור לי להרגיש שם בנוח ולשחק טוב. פגשתי הרבה אנשים טובים שאמשיך להיות איתם בקשר".
איפה תפסה אותך הידיעה על המלחמה שפרצה בישראל?
"ראיתי את החדשות הראשונות ברשתות החברתיות בזמן שהייתי בדוחא, קטאר. שיחקתי באליפות הליגה הערבית וגם שם זה היה בחדשות. לשמוע את כל החדשות היה מדאיג בלשון המעטה, זה היה קורע לב לשמוע על הסבל של כל כך הרבה אנשים חפים מפשע".
גם גבול הצפון שלנו נכנס למלחמה, איך הרגשת באותם ימים מתוחים?
"שמעתי על כניסת גבול הצפון למלחמה. ברור שהחדשות האלה היו מטרידות, אבל באותו רגע זה לא היה מפחיד עבורי מכיוון שלא הייתי במדינה. אבל כששמעתי את החדשות מאותו רגע, בהחלט התחלתי לחשוב על הבטיחות שלי ועל כך שאצטרך לחזור ללבנון זמן קצר לאחר שסיימנו את אליפות הערבית".
למה בעצם קיבלת את ההחלטה לעזוב את לבנון?
"ההחלטה שקיבלתי לא לחזור ללבנון התבססה על האופן שבו הדברים המשיכו להסלים מאז ה-7 באוקטובר. לא הייתי מסוגל להעמיד את עצמי בעיצומו של מצב כל כך בלתי צפוי".
חששת לחייך?
"לא היה לי שום פחד לחיי באותם רגעים, אבל המשפחה והחברים בבית דאגו לביטחוני. ההחלטה, אם כי לא הייתה קלה, הייתה חשובה. הייתי צריך לקבל אותה, זה מה שהייתי צריך לעשות למען משפחתי ועבור עצמי".
כמי ששיחק במזרח התיכון מה אתה חושב על המצב?
"הדבר הכי גדול בשבילי הוא אובדן של כל כך הרבה חיים חפים מפשע. אני נגד כל סוג של טרור ונגד כל מי שתומך בו. אני גם לא מאמין שכל האנשים שנקלעו לסיטואציה ולסביבה של לחימה תומכים במלואם במטרה, אלא נמצאים רק במקום שקשור אליו ולכן נתפסים כאשמים על ידי אותה המדינה".
אם תקבל את ההזדמנות בעתיד, האם אתה רואה את עצמך חוזר לשחק בישראל?
"אם אי פעם תהיה לי הזדמנות לחזור לשחק בישראל, אהיה פתוח לזה ואשמח לחזור. יוקר המחיה גבוה מאוד, אבל חוץ מזה לא היה חלק מהחיים בארץ שאני ומשפחתי לא נהנינו ממנו".
לסיום, יש לך מסר לאנשים בישראל?
"אני מתפלל לשלום וביטחון, לישראל ולאזור כולו. אין ספק שזו תקופה קשה, אבל אם תישאר חזקים ומאוחדים זה יעבור והעתיד שלכם יהיה מזהיר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו