1.כתבתי פה בעבר על קבוצות שיודעות לנצח גם ללא עזרת הקהל הביתי. הניצחונות הללו מראים על קבוצה טובה שמוצאת את הדרכים המקצועיות לנצח גם ללא האנרגיות שמזרימים האוהדים. הניצחון אתמול (חמישי) על באיירן מינכן הוא הרביעי של מכבי תל אביב בששת המשחקים מתחילת העונה, כשרק אחד מהם נערך בהיכל מנורה. זה מראה שאותה קבוצה שבעונה שעברה התקשתה לנצח מחוץ להיכל, התייצבה והבינה איזה דברים מקצועיים היא צריכה כדי לנצח משחקים. לבעיות ולסימני השאלה עוד נגיע בהמשך.
2. באופן טבעי, אחרי חודש וחצי בחוץ, ווייד בולדווין עדיין חלוד, אבל כבר במשחקו הראשון אחרי הפציעה ראינו כמה דברים שהוא גורם, חוץ מכמובן היותו אחד הסקוררים הטובים באירופה. הדבר הראשון הוא דווקא בהגנה, בולדווין מייצב את ההגנה בקו האחורי שהיתה חדירה מאוד במשחקים האחרונים, ומחזיר לשולחן את ההרכב ההגנתי עליו חלמו במכבי בתחילת העונה – בולדווין, קליבלנד, קולסון, ווב וניבו. הרכב שעוד נראה במשחקים הבאים.
הדבר השני - והחשוב לא פחות הוא - שעם בולדווין על המגרש (וגם בריא על הספסל), לורנזו בראון נראה הרבה יותר רגוע ועם פחות לחץ על הכתפיים. עם בולדווין לצידו בראון הרבה יותר נינוח ומכריח פחות. אתמול הוא איבד כדור אחד בלבד לעומת 4.8 בממוצע בחמשת המשחקים הקודמים. בעונה שעברה שיתוף הפעולה שהתגבש בין השניים הביא את מכבי לכדורסל מהיר, אטרקטיבי ומנצח. אין סיבה שבתוך כמה שבועות לא נחזור לראות גם את זה. בחזרתו כבר מול באיירן, הצהובים הרוויחו דקות ראשונות של בולדווין והסרת חלודה לקראת השבוע הכפול והמאתגר מול אולימפיאקוס ופנרבחצ'ה. אם היה חוזר רק בשבוע הבא, לא ברור כמה יכול היה לתרום מול שתי קבוצות כל כך חזקות.
3. לפני כמה שבועות כתבתי שבונזי קולסון הוא לא שחקן מטרה בהתקפה. נכון שהפורוורד המצוין הוא לא בולדווין או בראון וגם לא סנטר קלאסי שמכניסים לו את הכדור לצבע, אבל קולסון בהחלט השתדרג השנה והוסיף דברים שמאפשרים לתת לו את הכדור גם במצבים שההתקפה תקועה – אחוזים טובים מחצי מרחק ומשחק משובח עם הגב לסל, גם פוסט אפ וגם קליעה טובה בפייד-אווי. ממוצע עונתי של 66% ל-2 הוא דוגמה מצוינת לכך. רוצים עוד הוכחה? בחצי מהמשחקים העונה קולסון סיים כקלע המוביל של הצהובים. אתה לא עושה את זה רק מ"לאסוף נבלות", אלא מיכולות התקפיות טובות.
4. ועכשיו גם לדברים הפחות טובים, או יותר נכון לבעיה הגדולה – ההגנה בתוך הצבע. 73% ל-2 קלעה אתמול באיירן וחשפה את ההגנה הצהובה במערומיה. אלו לא רק הגבוהים, אלא חוסר ריכוז ואחריות של כלל השחקנים בצהוב לכדורים שנכנסים פנימה. בשבועיים הקרובים מכבי תפגוש שלוש קבוצות עמוסות בגבוהים איכותיים ומנוסים, כמו גם בחודרים טובים, ובמוסרים שינצלו כל חלון בהגנה הצהובה. סביר להניח שמכבי לא תהפוך לקבוצת הגנה משובחת בצבע בתוך שבועיים, אבל עודד קטש כן יצטרך למזער נזקים ולדאוג לשיפור בפן הזה. אם באיירן קלעה 27 סלים ל-2, היריבות הבאות יכולות לעשות נזקים הרבה יותר גבוהים.
ואם כבר דיברנו על השבועיים הקרובים, כעת העונה של מכבי ת"א מעלה הילוך. בשני המשחקים בהם מכבי פגשה קבוצות שמדורגות מעליה בטבלה (בנקודת הזמן הנוכחית) היא הפסידה – ולנסיה ומונאקו. את כל השאר היא ניצחה. בשלושת המשחקים הקרובים היא תפגוש את ברצלונה (שנייה בטבלה), פנרבחצ'ה (שלישית) ואולימפיאקוס, שאומנם הידרדרה למקום התשיעי בעקבות כמה הפסדים לא צפויים, אבל בהחלט שווה צמרת. המשחקים הללו יהוו מבחן גדול עד כמה רחוק יכולה הקבוצה בצהוב להגיע העונה.
5. ולסיום כמה מילים על המאמן שמנגד. פבלו לאסו עשה קריירה מדהימה בריאל מדריד. למרות סימני השאלה והפקפוקים סביב מינויו (הישגו הגדול ביותר לפני המינוי היה עליית ליגה עם סן סבסטיאן), תחת לאסו חזרה ריאל לטופ של הכדורסל האירופי וברוב שנותיו הייתה הקבוצה הטובה ביותר ביורוליג.
המבחן של מאמנים מסוגו הוא האם הם יכולים להצליח גם בקבוצה אחרת ובליגה אחרת, בלי כל ה'סרחיו יוי ורודי פרננדס של העולם'. נראה שלאסו בנה בבאיירן קבוצה טובה, קשוחה ומאומנת, אבל הוא יצטרך להשיג יותר ניצחונות. הקבוצה הבווארית הפסידה מפתיחת העונה כמה משחקים שיכולה הייתה לנצח. ממאמן כמוהו הציפייה היא להגיע לפלייאוף, או לכל הפחות לפליי-אין.
ועוד שתי הערות שקשורות ללאסו: 1. עודד קטש כבר ניצח העונה את ז'ליקו אוברדוביץ', אטורה מסינה, ארגין עתמאן ופבלו לאסו. לא רע בכלל. ותודה לחברי מני שהסב את תשומת ליבי. 2. על פניו, לאסו יכול לעשות עבודה טובה עם נבחרת ספרד, אם וכאשר האיגוד המקומי יחליט לרענן את השורות ולהחליף את סרג'יו סקאריולו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
