ההכרות שלי עם אבי הראל ז"ל הייתה בשנות השמונים. אבי היה מנכ"ל הפועל ירושלים, ואני הייתי אוהדת שרופה (עד היום) שמגיעה מקיבוץ נגבה למשחקים בירושלים.
באותה תקופה, היינו מספר אוהדים ותיקים "אחראים" על האוהדים הצעירים כולל הנערות והנערים, בבעיות של כרטיסים בעיקר, וכך התחיל הקשר שלי עם אבי הראל - בקשות של אוהדים.
אבי היה אדם עם לב ענק מזהב. היה נכון לעזור לכל אחת ואחד. ידע לתת ולא לקחת. בעל נשמה וטוהר מידות ואהבה אין סופית למשפחת הפועל ירושלים. למעלה מארבעים שנה חלקנו יחדיו את האהבה לקבוצה. בכל מפגש שלנו היינו מעבירים חויות, הוא היה שואל אותי אם יש לי כרטיס או מינוי, האם אני יודעת עם מישהו צריך כרטיס.
זה היה האיש. צנוע, ענו אבל אוהב אדם ואת הפועל ירושלים. לאחרונה נפגשנו בחודש מאי במלאגה שבספרד, שם שוחחנו על הפועל בבית קפה וגם בצעדות האוהדים לאולם לפני המשחקים. הערכתי מאוד את אבי, חלקנו עשרות שנים של אהבה להפועל. הוא יחסר מאוד כשאבוא למשחקים ולא נפגש יותר.
משתתפת בצערה של משפחתו. יהי זכרו ברוך ונצור לעדי עד גם במשפחת הפועל ירושלים. מאשקה ליטבק.
הכותבת הינה אוהדת ותיקה של הפועל ירושלים.
