השאלה הכי חשובה בספורט, היא מתי אתה מגיע לשיא. הפועל ירושלים הייתה בשיאה באפריל ובחצי הראשון של מאי. הפועל ת״א הגיעה לשיא מאמצע מאי לתוך יוני. זו הסיבה שהאדומים של דני פרנקו בגמר הפלייאוף על חשבון ירושלים. אחרי ההפסד בגמר ליגת האלופות, בירושלים הייתה ירידה משמעותית ביכולת. הפועל ת״א לעומת זאת סיימה את הפרק האירופי באמצע אפריל, כך שהיה לה הרבה זמן לבצע התאוששות ולחזור לעצמה, ירושלים עדיין לא התאוששה אחרי השיא שהיה לה.
הפועל ת״א זו אחת הקבוצות הכי מוכשרות שהיו כאן מזה שנים. השאלה הייתה אם היא מסוגלת לתרגם את הכישרון הזה לפרקט וכמו שזה נראה עכשיו - התשובה היא חיובית. זה קרה רק שהבינו שם שרק בזכות הכישרון הם לא יגיעו לדבר האמיתי. ההופעה של הקבוצה בחצי הגמר הבהירה את תהליך ההפנמה הזה. הקבוצה שניצחה משחקים לאורך כל העונה משחקים דרך ההתקפה ניצחה הפעם בהגנה. בעונה הרגילה היא ספגה בממוצע 84 נקודות. בסדרת חצי הגמר היא ספגה בממוצע 61 נקודות.
כשיש לך חומה בהגנה ההתקפה תדאג כבר ליתר. להפועל ת״א יש כל כך הרבה איכות בהתקפה שכל משחק יבוא לך מישהו אחר וייתן ההצגה. במשחק הראשון זה היה ג׳ורדן מקריי, אתמול היה זה ג׳ייקובן בראון ששיחק על רגל אחת בגלל פציעה. ברבע השלישי הוא קלע 18 מ-19 הנקודות של הקבוצה. כשיש לך כל כך הרבה עומק, אז כל פעם מישהו אחר לוקח אחריות ופתאום יכול לבוא שחקן ספסל כמו ג׳יילן הורד ולהיות פקטור מרכזי בניצחון.
לפני הפלייאוף ניצחה ירושלים את הפועל ת״א שלוש פעמים ברציפות כולן בהיכל שלמה. התסריט היה קבוע: פתיחה חזקה, צ'ינאנו אונוואקו נכנס לבעיית עבירות, קרינגטון והנקינס ביכולת שיא, יתרון פיזי ברור וכמובן הגנה חזקה שבשניים מהמשחקים לא נתנה להפועל ת״א להגיע אפילו ל-70 נקודות.
בחצי הגמר הפועל ת״א כתבה את התסריט מחדש. חלקו של התסריט הזה היה מבוסס על השיטות של ירושלים. על דברים שירושלים עשתה לה שזה הפיזיות והגנת הברזל. חלק חשוב בתסריט: תראו איך אונוואקו נראה בשלושת ההפסדים ואיך הוא ניראה בחצי גמר הפלייאוף.
ודבר נוסף חייב לומר על ירושלים. גם ההדחה אתמול לא תשנה את ההערכה שהיא ראויה לה בעונה הזו. זו הייתה עונה גדולה של הקבוצה מהבירה. זכיה בגביע, גמר ליגת האלופות, קבוצת הגנה שלא נראתה כאן שנים ולא מעט שיאים וריגושים יכולים להוציא אותה לפגרה עם ראש מורם.
