שרון זאבי בראיון: "כשידעתי עם מה אני מתמודדת, היתה הקלה"

במשך למעלה משנה וחצי הייתי בקשר עם שרון זאבי כדי לקיים את הריאיון הזה, אבל לאורך התקופה הזו היא הייתה עסוקה במלחמה על החיים שלה. אחת הכדורסלניות הגדולות שצמחו במחזותינו ומי שעשתה במהלך הקריירה שלה וגם לאחריה המון לטובת ספורט הנשים בישראל, חלתה בסרטן השד והייתה צריכה לעבור כימותרפיה, ניתוח להסרת הסרטן ב-4 מוקדים בגוף, 17 הקרנות, ו-13 טיפולים ביולוגיים. כן, כל זה בתקופה של שנה וחצי. ועדיין, יושבת מולי בחורה חייכנית, אנרגטית, שתחגוג בקרוב 45 וברור לי. היא משהו מיוחד.

היום כשהיא מרגישה תחושת ניצחון היא יכולה להביט לאחור ולספר על הגילוי באורך רוח מרגש. "הייתי בכושר יחסית אחרי שתי פריצות דיסק. חזרתי לשחק בליגה הארצית, הרגשתי טוב. אפילו קניתי שעון דופק שאני אחזור לרוץ ואז במקלחת הרגשתי בבית השחי גוש. התחלתי בדיקות, עשיתי ממוגרפיה, אולטרסאונד ואחרי זה הרופאה אמרה לי שצד שמאל נראה בסדר אבל צד ימין פחות. לאחר מכן גילו שיש סרטן ותוך שבועיים הייתה לי תוכנית טיפולים. הטיפול האחרון היה ב-1.1.23 והכימו האחרון היה בינואר 2022 אז הספיק לגדול לי כבר השיער כמו שאתה רואה".

כספורטאית בטח עברת לא מעט מכשולים. את חושבת שזה עזר לך בהתמודדות?

"חד משמעית. כשהבנתי שאני עם סרטן לא שאלתי למה זה קורה לי, שאלתי מה עושים כמו ספורטאית. אין לי ספק שללא הספורט, לא היו לי את הכוחות להתמודד עם זה בצורה כל כך קלילה. היו רגעי משבר אבל היה הרבה הומור. היה חשוב שתהיה אווירה טובה, שלא יהיו דרמות. הרגעי משבר היו עם הבנות שלא יכולתי פיזית לטפל בהן".

איך זה משפיע על החיים? זה שינה אותך? נתן לך פרספקטיבה?

"זה עשה לי הרבה שינויים. אני קוראת לזה אירוע מיותר אבל עם תועלת. החודש הראשון של האי ודאות מטריף אבל ברגע שידעתי עם מה אני צריכה להתמודד נהייתה הקלה. זה חיזק המון קשרים מהילדות, הרבה אנשים פנו אליי וחזרנו להיות בקשר. הטיפולים לא כואבים אבל זה מחליש את הגוף בצורה דרסטית וכספורטאית היה לי קשה. כל הזמן היו לי בחילות, הקאות, עייפות. אם אין לך ילדים הרבה יותר קשה לך להביא כוחות. אמרתי לעצמי שאני רוצה לראות את הילדה שלי עולה לכיתה א', שמתי לעצמי יעדים שחיזקו אותי. כימו זה מלחיץ אבל בשורה התחתונה כל הזמן הרופא אמר לי 'את בכיוון הנכון אם נעשה את מה שנעשה את תהיי בסדר'. אם הייתי מחכה עוד חודש חודשיים זה היה מתפרס לעוד מקומות בגוף. הייתי בשלב המאוחר של הגילוי המוקדם. היה לי המון מזל".

"אמרתי לעצמי 'אנחנו מפספסים משהו'"

ב-13 השנים האחרונות, אחרי הפרישה מכדורסל ואחרי עבודה של שנתיים באיגוד הכדורסל, היא עבדה בהתאחדות לכדורגל ועשתה לא מעט כדי לקדם את דווקא את כדורגל הנשים בישראל, זאת לאחר ש"אתנה", הארגון החשוב כל כך לספורט הנשים ביקש ממנה לקדם את כדורגל הנשים. "התחלתי כרכזת בכדורסל ואחרי שנתיים פנו אליי מאתנה וההתאחדות וביקשו שאני אקח את הכדורגל נשים", היא מספרת, "שלחו אותי לראות את גמר מונדיאל הנשים בגרמניה 2011 בין ארה"ב ליפן, נכנסתי לאצטדיון וראיתי מעל 50,000 אנשים ביציעים, נפלה לי הלסת לא האמנתי שספורט נשים מביא כל כך הרבה קהל. שיחקתי באליפויות אירופה עם ישראל והיה קהל, אבל לא ככה. אמרתי לעצמי 'אנחנו מפספסים משהו, מגיע לנשים אצלנו שיגיעו לגדולה'.

זה נראה שלא התקדמנו יותר מדי אבל בתחום.

"זה לא נכון. כשאני הצטרפתי היינו עם שתי ליגות ו-450 שחקניות. היום אנחנו עם מעל 2,000 כדורגלניות פעילות רשומות ויש שבע ליגות. עשינו שינוי בתפיסה. אם פעם אני הייתי משכנעת הורים להביא ילדות לשחק, היום הטלפונים לא מפסיקים. הקמנו אקדמיה ששינתה את כדורגל הנשים. זה פרויקט ששינה את העתיד של המון בנות. היום יש מעל 15 ליגיונריות בחו"ל, בקולג'ים בארה"ב או באירופה. נועה סלימהוגיץ' למשל זו ילדה שעברה את כל התהליך  - אתנה ג'וניור עד 14, הגיעה אקדמיה, חזרה למועדון שלה ויצאה לאירופה והיא עכשיו מודל לחיקוי".

זה הכל עניין של כסף?

"לא. יש כסף. תהליכים כאלה דרמטיים עושים במשך 20 שנים. אתה תרבותית באיחור. כל התאחדות שעשתה פרויקט כזה לקח לה 15-20 שנה, אז אם התחלנו ב-2013, אני מאמינה שעוד חמש שנים הבנות יובילו את נבחרת ישראל ויגיעו לטורניר גדול. עשינו עבודה נהדרת בעשור האחרון ועכשיו צריך לחבר את כל הנקודות. כמעט כל שחקניות הנבחרת הם שחקניות אקדמיה, יש חילופי דורות ועכשיו הבור שנוצר אחרי הפרישה של שחקניות כמו קארין סנדל, מתמלא בבנות שהתחילו את התהליך איתנו".

למה החלטת לעזוב את ההתאחדות לכדורגל?

"הרגשתי שאני לא מצליחה לממש את הפוטנציאל שלי יותר וצריכה שינוי, משהו שקרה גם בגלל המחלה. הייתי 13 שנה בהתאחדות. עד 2019 הייתי בכדורגל הנשים. מאז עברתי למחלקה חדשה – גראסרוטס - שאופ"א מחייבת שתהיה בכל התאחדות, שבה יש מישהו שאחראי על כל הספורט שהוא לא מקצועני כמו למשל בעלי מוגבלויות, מבוגרים. הרגשתי שאני כבר לא במקום שאני יכולה להוציא את כל מה שאני מתכננת. מיציתי את התהליך. יש אנשים טובים שעובדים בהתאחדות וההתאחדות רוצה שהכדורגל נשים יצליח, לצערי הרב, כמו בכל ענף יש דברים שמעכבים תהליכים".

כמה כואב לך לראות את המצב בכדורסל?

"אני חושבת שהרמה עדיין גבוהה. יש דור של ישראליות מצוינות. תראה את הנבחרת - כולן צעירות ומוכשרות שיכולות ללכת קדימה. אני חושבת שיש פחות זהות לשחקנית הישראלית, פעם ידעו מי זאת לירון כהן, אבל היום אין כוכבות. הקבוצות לא יודעות מה יוליד יום ומאוד קשה להם לבנות מערך שיווק, והשיווק חשוב מאוד. תהיה עכשיו אליפות אירופה ואני חושבת שזה יכול למנף שוב את הענף. אחרי טורנירים כאלה, יש קפיצה גדולה ברישום, כמו אחרי הצלחות בג'ודו או כמו שאנחנו הבאנו לארץ את קבוצת הנשים בכדורגל של צ'לסי שתשחק נגד הנבחרת ואחרי ראינו קפיצה גדולה גם בקהל וגם בכמות הנרשמות לקבוצות. כולם צריכים להתגייס לזה - משרד הספורט, האיגוד שאמור להביא תוכנית אסטרטגית, שלא יזוזו ממנה".

"מאבא למדתי את אהבת המולדת"

זאבי נשואה לאורטל אורן אותה הכירה בעולם הכדורסל מאז 2014 ולשתיים יש שלוש בנות – עומר (7) שמתאמנת בג'ודו ואוהבת כדורגל, שי (5) שהיא כדורסלנית בנשמה וגל (בת שנה וחצי) שעוד מוקדם לדעת לאיזה כיוון תלך. מבחינתה אין לה צורך גדול לדבר על נושא הנטייה המינית שלה, "זה כבר לא אישיו", היא אומרת לי כשאני שואל אותה מתי היא יצאה מהארון.

מה שכן היא מקווה שהממשלה הנוכחית בישראל לא תגרום לכך שהילדות שלה יחשבו שהקן המשפחתי שלהן הוא לא לגיטימי. "מעולם לא נתקלתי במקום שאמר לי 'בגלל שאת לסבית אז אני לא מקבל אותך', לכן אני מאמינה שהיום - יום לא ישתנה ברמה מהותית בגלל הממשלה. חבל לי שהבנות שלי יחשפו לרוע הזה ויחשבו שיש משהו שהוא לא בסדר. אני רוצה שהם יבינו שהגרעין המשפחתי שלהן הוא מדהים ואנחנו מקבלים את כולם, שכל אחד עושה מה שבא לו ואנחנו שומרים על הדמוקרטיה".

ואם מדברים על קן משפחתי אז אי אפשר שלא להזכיר שזאבי גדלה ברמת השרון בבית מיוחד במינו. היא בתו האמצעית של ראש אמ"ן לשעבר, אהרן זאבי-פרקש, שאף פעם לא התערב לטענתה בחייה המקצועיים אבל תרם לה המון בכל הקשור לאהבת המדינה. "אמא שלי היא דמות מאוד משמעותית במשפחה והחזיקה את המשפחה ביחד כשאבא עבד קשה. מאבא למדתי את אהבת המולדת, את הרצון לשרת את המדינה, בשבילי הנבחרת הייתה הכל. הם עשו עבודה נהדרת בחינוך שלנו, כל אחד מצליח בתחומו".

"באופ"א התרשמו מהעבודה שלי בהתאחדות"

זאבי כפי שניתן להבין היא לא טיפוס שאוהב לנוח. יש לה תואר ראשון מבנטלי קולג' בבוסטון במנהל עסקים עם התמחות בשיווק, שם שיחקה ארבע שנים מגיל 19 עד 23. לאחר מכן חזרה לארץ ועשתה תואר שני ברייכמן גם כן במנהל עסקים והיום היא עושה תואר שני נוסף - תואר שעד היום עשו אותו רק שני אנשים בישראל כשהיא השלישית והאישה הראשונה. במסגרת התואר, היא נוסעת כל שלושה חודשים לשבוע במקום אחר בעולם ולומדת את התרבות הספורטיבית של המקום.

כמו כן, היא יועצת חיצונית של אופ"א בתחום כדורגל הנשים וגם בזה היא פורצת דרך, כיוון שהיא הישראלית הראשונה אי פעם בחוזה רשמי עם ארגון הכדורגל העולמי. "אני מלווה התאחדויות אחרות שרוצות לפתח את כדורגל הנשים. המהפכה שעשינו בהתאחדות משמעותיות מספיק כדי שאופ"א תתרשם מזה ותעריך את העשייה כדי לקחת אותי לעבוד אצלם".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כמו כן, היא מרצה, מייעצת ומלווה מאמנים שרוצים לבנות תכנית ספורטיבית שקשורה לספורט הנשים ובנוסף היא לקחה על עצמה את תחום המוגנות ומרחב בטוח לילדים – דבר שהפך לחובה בכל התאחדות לכדורגל כיום בעולם לפי דרישת אופ"א. אם בכל חברה בישראל יש ממונה הטרדות מיניות, אז כעת יהיה בכל מועדון ממונה מרחב מוגן שיטפל לא רק בענייני הטרדות, אלא התעמרות בין ילדים, הזנחה באימון וכו'. "התחלנו לכתוב מדיניות שצריכה לצאת בחודשים הקרובים. אופ"א אמרה להתאחדויות ברחבי העולם – "אם אתם רוצים תקציבים, תדאגו לביטחון הילדים". זה הנושא הכי חם היום בספורט והוא חזק מאוד באירופה, בסוף אני רוצה שגם הבנות שלי יהיו בסביבה חיובית כשהן יילכו לספורט".