לא קצר, ולא קולע: דגן יבזורי לאן?

אחרי שהשיג את השחרור המיוחל ממכבי ת"א ועבר להפועל חולון, התפנה דגן יבזורי להתראיין לכלי התקשורת ולסכם את תקופתו בצהוב. אי אפשר שלא להעריך את כנותו ונכונותו להתייחס לשנה וחצי האחרונות, שאותן הגדיר כקשות ביותר בקריירה.

צריך גם לפרגן על כך שאף על פי שידע שיחטוף ביקורת נוקבת, במיוחד על הדרך שבה עשה את המעבר למכבי (הברזה ברגע האחרון להפועל ירושלים), יבזורי לא ויתר על האפשרות האחרונה בקריירה להגיע לרמה הגבוהה ביותר ולנסות להוכיח את עצמו. זה לא עבד, אבל המסר לשחקנים צעירים ולבני נוער הוא חשוב: לא לוותר ולרדוף אחרי החלום. יבזורי אפילו קיבל בקלות את הבדיחות והעקיצות על חשבונו.

אלא שבמקרה שלו, היו גם תקדימים רבים לכך שהמעבר הזה נועד לכישלון: המקרים של אלישי כדיר, דרור חג'ג', יואב ספר, יניב גרין, מורן רוט, רביב לימונד ואפילו המאמן שלו במכבי עד לא מזמן, ליאור ליובין. כולם הגיעו למכבי כישראלים בכירים ועזבו אחרי שנשכחו אי שם במעמקי הספסל.

גם הסימנים המקדימים היו שם. יבזורי אמנם חתם במכבי כמה ימים לפני ג'ורדן פרמאר, אבל המגעים עם הרכז בעל האזרחות הישראלית התנהלו זמן רב לפני החתמתו. צירופו של פרמאר היה רמז עבה לכך שבקו אחורי ישראלי שכולל אותו, סילבן לנדסברג ויוגב אוחיון (ובהמשך גם את טיילור רוצ'סטי) יבזורי ינופף בעיקר מגבות. גם העובדה שהצהובים הצטרפו למירוץ אחריו רק אחרי שכבר היה סגור בירושלים, רמז לכך שלא היה להם צורך מקצועי אמיתי בו, לא הפריעה לקלעי.

המציאות היתה עגומה עוד יותר: בגלל חוק הצעירים, יבזורי אפילו לא נרשם למשחקים רבים בליגה (הוא מצידו הוסיף חטא על פשע כשצירף את שמו לעתירה נגד החוק בבית הדין לעבודה), והשיא נרשם כשאחרי אחד המשחקים ביורוליג, שבו לא שיחק כלל, צולם בחדר ההלבשה אחרי המשחק עם שקיות קרח על ברכיו.

למרות הדעיכה בשנתיים האחרונות, מכבי ת"א היא עדיין החלום של השחקן הישראלי. היא עדיין יכולה להציע את החוזים הכי גבוהים ואת הבמה האירופית הכי גדולה. ההחלטה של יבזורי ללכת לשם לגיטימית, אבל גם היום הוא לא מבין בדיעבד את מה שכולם ידעו בזמן אמת ומדגיש שהיה נוהג אותו הדבר. נותר רק לקוות שהצלף שכולנו מכירים לא איבד את הטאץ' ואת הביטחון, ויוכל להחיות את הקריירה בחולון, ולקוות שהוא לא איחר את הרכבת ליורובאסקט בקיץ.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות