הקיץ שבא אחרי זכייה באליפות המדינה אמור להיות מיוחד, משדרג, משמח ומעודד. והעונה שאחרי אמורה להיות שונה - לעלות בהוויה של אלופה מכהנת, לשחק במאמץ של הגנה על תואר ולא רק של שאיפה לזכות בו, להישען על ההישג ולקבל ממנו דרבון והשראה.
זה נכון במיוחד בהפועל חולון, שיש לה המשכיות משמעותית - עם מאמן, שלושה זרים משובחים (רגלנד, ג'ונסון ודלטון), עוד אחד שחזר אחרי שנת גלות (האריס) ושני ישראלים בכירים (משגב ובורדיון), שנשארים כולם בסגל, מעניקים זהות ואופי מול האוהדים, ומאפשרים להתחיל את העונה מחיבור גבוה בהרבה ולשלב בנוחות את השחקנים החדשים.
אבל עבור הפועל חולון, כל קיץ קורה משהו. ולאלופה ישראלית שאינה מכבי תל אביב - האליפות לרוב הופכת לעול כלכלי וללחץ מקצועי. למרות ההמשכיות היפה, שני הישראלים המובילים ונציגי חולון לנבחרת ישראל (רפי מנקו וגיא פניני) עברו לשורות הטוענת לתואר מיד אליהו, וטיירוס מגי חתך לחוזה ענק בסין.
שני ישראלים אחרים (בלייזר ונמרוד לוי) בחרו לשחק במקום אחר, ועל כתפיו של שון דאוסון נופלת האחריות הגדולה של הישראלי הבכיר, המוביל החברתי והמחבר בין הזרים לישראלים. הוא גם אמור לחפות מקצועית על הקליעה משלוש, שהיתה המפתח של חולוניה לאליפות.
גם הצפי לשדרוג כלכלי חטף מכה לא צפויה, עם יציאתה של יונט מעמדת הספונסר הראשי. אמנם הנהלת חולון מינפה את האליפות להחתמת מספר מרשים של ספונסרים שאיזנו את התקציב, אבל היא עדיין מחפשת ספונסר ראשי. זה מאוד מזכיר את שנת האליפות הקודמת, שבה הספונסר הראשי הגיע רק לקראת סוף העונה.
לאורך כל עונת האליפות ב־2008 לא היה לחולון ספונסר, ומיקי דורסמן מימן את הכל, מחזיקת הגביע ב־2009 נקראה הפועל "מעודד צבעים" חולון. הקבוצה הצליחה למכור הקיץ כ־2,300 מנויים, כ־30% יותר מבעונה שעברה, ויחסית לגודל ולאופי הקהל הפוטנציאלי של חולוניה - זה הישג, שאכזבה קלה בצידו.
אבל אסור לנו להתרגל לכך שהאלופה לא מצליחה להשתדרג, במיוחד כשרואים מה עשתה אליפות המדינה בכדורגל עבור מכבי חיפה. העובדה שהיורוליג היא ליגה סגורה חייבת להשתנות, ואולי עכשיו, עם מינויו של דיאן בודירוגה למנכ"ל, תוכל מנהלת הליגה, בשיתוף מדינות אחרות, לדרוש לפחות ארבעה כרטיסים לאלופות הליגות הלא מיוצגות שישחקו במוקדמות - כמו שהיה עם גלבוע/גליל אחרי האליפות ב־2010.
המאבק על האליפות המקומית חייב להיות מגובה ביתרונות כלכליים משמעותיים, ואחד מהם הוא האפשרות לשחק בליגה האירופית הבכירה, לפחות. ברמה המקצועית - חולון הפסידה בכל משחקי האימון, אבל היא ממש לא מתרגשת. הקבוצה שינתה מעט את הקונספציה והביאה שני שחקנים גדולים בצבע. בניית שיטת משחק ששונה מהראן־אנד־גאן של העונה שעברה זה משהו לוקח זמן, במיוחד כשגיא גודס היה עם הנבחרת במשך כל תקופת ההכנה והצטרף רק לפני שבוע.
לשמחתה של חולון, יש לה את עמית שרף בעונתו השישית בקבוצה, והוא מאמן שני, ולא רק עוזר מאמן - כך שגודס מקבל קבוצה בכושר טוב ועם חיבור טוב.
את הפועל חולון אף פעם לא תתפסו שבעה או נחה על זרי הדפנה. זה באופי שלה להתחיל מלמטה, נגד כל הסיכויים, לחטוף מכות ולקום. ולכן, הקיץ הזה היה סטנדרטי עבורה. האליפות בחודש יוני העניקה לאוהדים אושר, אמונה וכוחות שיספיקו לעוד עשור לפחות, והערב כבר תראו אותם בהופעה בחדרה.
זה נכון עבור כל אלופה, ובמיוחד עבור חולוניה: אף פעם אל תזלזל בליבו של אלוף.
