ככה באו לי צרות טובות: נבחרת ישראל קוצרת את הפירות

קרית הצעירים

כשמונה עודד קטש למאמן נבחרת ישראל ב-2017 לאחר הכישלון באליפות אירופה שנערכה בתל אביב, הוצבו בפניו שלוש מטרות: עליה לאליפות העולם, עליה לאליפות אירופה, והצערת הנבחרת. לאליפות העולם לא עלינו, אליפות אירופה לא נערכה בגלל הקורונה, אבל תהליך הצערת הנבחרת היה חזק והתממש במלואו.

את התוצאה שלו מרגיש היום גיא גודס, ממשיכו של קטש בנבחרת, שעיקר המעמסה עליו בשבועיים הקרובים הוא הצורך להחליט על סגל סופי של 12 שחקנים מתוך מאגר כישרון גדול, ששורשיו נטועים בעבודה המצוינת עם הנבחרות הצעירות בעשור האחרון (הקדטים ניצחו את סרביה!), שהצמיחה שחקנים מצוינים שנכנסו למחסנית הריקה שהשאירו פורשי מדיניות ההצערה ההיא.

והבולטים הם זוסמן, בלאט, אבדיה ומדר, שהובילו את נבחרות העתודה האחרונות ונכנסו בטבעיות לתפקיד מנהיגי הנבחרת הבוגרת.

זר לא יבין זאת

המגוון העומד לרשותו של גודס, יחד עם ההצלחות של הנבחרות הצעירות בקיץ האחרון, מתכתבים עם סוגיית ריבוי הזרים בליגה. אני עדיין חושב שמספר הזרים בליגה מוגזם, ושהסיבה העיקרית לכך היא הקלת המס ההופכת את הזרים לכדאיים יותר כלכלית מאשר הישראלים.

אבל כששומעים את גיא גודס מסביר שהניפויים יהיו החלטה קשה ואכזרית, ורואים את החילופים הסוציאליים אפילו נגד רומניה החלשה, עולה התהיה שאולי ההתמודדות נגד הזרים משפרת את השחקנים הבכירים שלנו, ומכינה ומחשלת אותם לקראת הדרגה הבאה.

עדיין, לשחקני הדרג השני והשלישי אין מקום לצבור ניסיון, מלבד הליגה הלאומית או בליגות משניות באירופה. והאמת שרוב שחקני הדרג הראשון מעדיפים כיום לצאת לאירופה ולא לשחק בליגה המקומית, בגלל הסיבה הזו. ארבעה משחקני החמישיה הראשונה המסתמנת (אבדיה, מדר, בלאט וזוסמן) ישחקו השנה כבר עונה שניה מחוץ לליגה המקומית, ואחרים יוצאים עכשיו (צ'אצ'אשווילי) או חזרו (מנקו, גינת, מקל). אז לא, ריבוי הזרים לא טוב, לא לליגה, וגם לא לנבחרת.

Be Like Jake

האלמנט הבולט במשחקי האימון של הנבחרת עד כה הוא חדוות המשחק וההנאה לשחק יחד, שיתוף הכדור והפירגון,והעובדה שרוב מכריע של סלי השדה באים מאסיסטים. והשחקן שמסמל את הגישה הזו הוא ג'ייק כהן, שמרגש אותי כל פעם מחדש במדים הלאומיים.

דוגמן של כדורסל, מדבר, מחבר, מחמיא, נע ללא כדור כדי להפוך את החברים למוסרים טובים יותר. תמיד הקריב הכל למען הנבחרת, ואני תמיד מזכיר את הלילה בו שיחק במדי מכבי באיסטנבול, נחת בארץ לפנות בוקר, שתה קפה ורץ לשחק עם הנבחרת בצהרי שישי. כמה אופי וקלאס. לשכפל וללמד.

ההחלטה

גודס מסביר שההחלטה תצטמצם בסוף לאסטרטגיה של גבוה נוסף או גארד נוסף. צריך לזכור שיש עוד חלון משחקים במוקדמות אליפות העולם כבר בסופש הבא, ובו תוכרע הגישה של הצוות המקצועי. אבל מעבר לכך, יש כמה תכונות שחשובות לכל שחקן נבחרת כדי להצדיק את מקומו בסגל.

קודם כל הגנת היחיד – היכולת לבלום חדירה עם הרגליים ללא עזרה. למשל תמיר בלאט ביסס את מקומו בסגל לא רק בגלל האסיסטים, אבל הרבה בזכות השיפור המדהים בהגנה על הכדור וזריזות הרגליים. שנית - קליעה מדויקת – אין לנו לוקסוס לפספס קליעות פתוחות, כי באליפות לא נגיע למצבים פנויים רבים כל כך כמו נגד גיאורגיה ורומניה. לכן נראה לי שג'ון די יהיה בסגל, בזכות שני האלמנטים הנ"ל שחזקים אצלו.

ובנוסף – היכולת לשחק בכמה עמדות ולשמור על כמה עמדות. ים מדר מראה הקיץ שהוא יודע לשחק בשתי עמדות הגארד, יתרון וגמישות שחשובים לנבחרת. לגודס קשיים בבחירת השחקן ה 11 וה 12, אבל נדמה שהעשיריה הראשונה כבר ברורה לו.

הדינוזאורים

לגודס יש ניסיון באליפויות אירופה כשחקן, וגם החוויה של אימון הפועל חולון בליגת האלופות לימדה אותו רבות, אפילו מעבר לשנות האימון מכבי תל אביב וירושלים. ומי שליווה אותו במסע הזה והעביר אותו פעמים רבות את המכשול הוא זקן השחקנים גיא פניני, שנראה כמו בנג'מין באטן שלא מזדקן, ולניסיון שלו יש ערך מיוחד שלא ניתן למדוד במספרים.

החלטות בקלאץ', מסירות קריטיות, שלשות מכריעות. במקום לקחת עוד מאותו דבר, גודס יודע שיש לו כאן משהו ייחודי שהוא יזדקק לו במשחקים הקשים. גם לגל מקל ניסיון עצום ומנהיגות שיהיו חשובים יותר מאסיסט או חדירה. כל זמן שהם בכושר משחק יש להם ערך מוסף ייחודי וחיוני והייתי סוגר אותם ראשונים בחדר במלון בפראג. אבל בסך הכל, לגודס יש צרות טובות. ותקוות גדולות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות