נבחרת הנוער בשמונה הגדולות של אירופה. בפעם האחרונה שהיינו שם ב-2005 שיחקו בה יוגב אוחיון, טל דן ועומרי כספי. ולמרות האקראיות שקיימת בגלל שיטת המשחקים וחשיבותה הגבוהה של ההגרלה, זהו הישג לא מובן מאליו בכלל, במיוחד כשרק באליפות האחרונה עלינו חזרה מדרג ב'. אמנם זה היה לפני שלוש שנים ומאז התחלף דור, אבל זוהי כבר מגמה לאורך שדרת הנבחרות הצעירות, שמבטאת מעל לכל את עבודתו המדויקת וידו המכוונת של פיני גרשון, מאמן העל של הנבחרות הלאומיות.
צפייה במשחקי נבחרת הנוער מרתקת אפילו יותר מחוויית משחקיה של נבחרת העתודה. דווקא בגלל הבוסריות וחוסר היציבות, אפשר לזהות ולאבחן ניצני אופי וגריט, כיווני התפתחות, ולראות באופן מיידי וישיר את עבודת האימון של הצוות המקצועי המצוין. שלושה מאמנים שמשלימים זה את זה: אלעד חסין מנהל יפה את המשחקים, מלמד קבלת החלטות תוך כדי המשחק, ודואג קודם כל לנצח. הוא תמיד ייקח פסק זמן שנראה מיותר, אבל ניסיונו לימד אותו שעדיף להתנצל על פסק זמן מאשר על הפסד. רק אולי כדאי פחות לדבר עם השופטים, ברמה הזו זה לא מתאים ולא מחנך נכון את הילדים.
יהוא אורלנד, שהיה קלעי אבסולוטי, מתאים מאוד לשיטת המשחקים ובולטת מאוד עבודתו עם הקלעים (שזה כמעט כולם), אבל הוא בדרכו להיות מאמן שלם בזכות עצמו. ואלון שטיין, שיש לו כבר הרבה תארים, כולל צלחת יורוליג שבה זכה עם דיוויד בלאט, בוודאי מלמד את השחקנים וגם את חבריו המאמנים להתמודד עם עומסים. שטיין היה בזמנו סמל לשחקן המוכשר שנקרע וכורע תחת עומס ריבוי המסגרות, והרבה בזכותו או בגללו אוחדה ותואמה פעילות בתי הספר התיכונים עם קבוצות הנוער במועדונים. אבל כולם היו בניו של פיני.
ראוי לתת קרדיט למוישהל'ה ויינקרנץ, שהיה יו"ר הוועדה המקצועית ב-2015, וזיהה את הפספוס. "איך זה ייתכן?" אמר ויינקרנץ לעצמו. "יושב בקרבנו מאמן שזכה בשלוש אליפויות יורוליג, שבנה שתי שושלות של קבוצות כדורסל גדולות, שעד היום מאמנים בכל אירופה מחקים אותו ולומדים ממנו, אבל הכדורסל הישראלי לא משתמש בו כדי להשתפר. במקרה הוא גם מהיר מחשבה וחד לשון. הכצעקתה?". אז מוישהל'ה הביא את פיני לאיגוד הכדורסל, ופיני הביא שינוי גדול בגישת הנבחרות הצעירות. קודם כל, עושים הכל כדי לנצח. זו לא המטרה, זו ההוויה וזו הדרך.
טביעת האצבע של פיני
המיקוד בניצחון מייצר מסגרת שבה אפשר ללמד כדורסל שנכון לאופי המנטלי ולפרופיל הגופני של השחקן הישראלי. ואפשר לראות באופן ברור את טביעת האצבע של פיני בכל הנבחרות: רצים בכל הזדמנות, זורקים שלשה כשיש מבט פנוי, גם כשמחטיאים ממשיכים לזרוק (אתמול 8-35).
לא צריך תרגילים מסובכים, כי אין לנו גבוהים אמיתיים שאפשר להעמיס עליהם, ובפועל יש רק 14 שניות להתקיף. החריג בדמותו של גלעד לוי טופל בנפרד בעתודה. אבל זו הדרך הנכונה לכל הנבחרות. לי חסר קצת לחץ על כל המגרש כשיטת הגנה בסיסית, אבל אני משוכנע שגם זה יגיע. בתוך המסגרת המנצחת כולם יכולים לגדול ולהשתפר ולממש את הכישרון, וזו המטרה האמיתית.
אבל מעבר לשיטה ולמסגרת, כל נבחרת צריכה מנהיג, ורצוי שיקראו לו נועם. כמו נועם דוברת בעתודה, נועם יעקב הוא המנהיג הבלתי מעורער של נבחרת הנוער, וממלא את אותו תפקיד ראשי: משחרר הלחץ, מעביר החצי, מקבל ההחלטות וגם המוציא לפועל העיקרי. אתמול, עם אסיסט אחד קצר מטריפל דאבל, הוא הפגין בגרות, מנהיגות ואחריות. כמובן פה ושם מתפלק לו משהו ילדותי, וזה נהדר לראות כמה עוד יש לו להתקדם.
Noam Yaacov not far from triple double. ✨🇮🇱@NoamYaacov @asvelbasketasso #FIBAU18 #FIBAU18Europe pic.twitter.com/jsMkuVniEO
— BEST-OF ESPOIRS (@bestof_espoirs) August 3, 2022
בן אונצ'ה מדייק עם קליעה קטלנית על שחקנים גבוהים ממנו. ויואב ברמן מרשים מאוד בהתנהלות חזקה כחצי-גבוה מול הנפילים הפולנים, סנטר 1.99 סטייל בוזי ינאי. הנבחרת ניצחה בלי ניב למפרט שחזר לארץ קרוע לב וקרוע רצועה צולבת. אולי הכישרון הגדול ביותר שם. תרים את הראש ילד, תשתקם ותחזור אפילו טוב יותר.
והסיפור הגדול אתמול היה עמית מנחם, שנכנס חזרה לסגל ברגע האחרון, ניצל את פציעתו של למפרט והזכיר את משחקיו הגדולים השנה בליגה לנוער. חטיפות, חדירות עד הטבעת, ניצול מושלם של הכוח והאתלטיות שלו. בעשר שניות באמצע הרבע השלישי הוא בעצם הכריע את המשחק. הילד ענק.
היום מול סרביה משחקים על עלייה לארבע הגדולות, שתבטיח השתתפות באליפות העולם בשנה הבאה. אבל גם אם נפסיד, המקום החמישי גם ייסע לאליפות הזו, אז יש על מה להילחם. והם לא מפחדים מאף אחד. ורוח הפנחס מנשבת על פני הארץ.
