רגב פנאן, מאמן הכושר של מכבי תל אביב, נכנס לעונתו התשיעית בתור ראש תחום הכושר הגופני במועדון הצהוב. בימים האחרונים הוא התארח בפודקאסט 'מכביבול' והתייחס לכמה סוגיות מעניינות.
כשקיבלת את התפקיד היו ביקורות על המינוי.
"נכון שיש כאלה שאומרים שהם לא קוראים כלום? אני קורא הכל ומכיר הכל. היו כל מיני תיאוריות קונספירציה הזויות שחייבים כסף לאבא שלי וכל מיני כאלה. לא הגעתי מכלום. עבדתי שלוש שנים בבני השרון כמאמן כושר ראשי, עוד שנה בגלבוע ובנבחרות הצעירות. זה לא שהמציאו בן-אדם ואמרו בואו נעשה אותו מאמן כושר. זה מה שהפריע לי, הביקורות היו לא נכונות כי עברתי דרך. נכון שקיבלתי את מכבי כמאמן כושר צעיר, אבל אולי מי שבחר בי לתפקיד מכיר אותי וראה בי דברים שאולי מי שבחוץ פחות מכיר ופחות יודע".
אתה כמאמן כושר מרגיש אחראי לפציעות של שחקנים?
"במקרים מסוימים כן ובמקרים מסוימים אין קשר. אם מגיעים למשחק ואגודל של שחקן נתפס בגופיה של שחקן אחר והאגודל נפרק, אין לך שליטה על זה. או אם שחקן עולה לג'אמפ שוט ונוחת על רגל של שחקן אחר ונוקע את הקרסול, מה אני יכול לעשות? יש דברים שאתה לא יכול למנוע".
"העומסים מטורפים ואין קבוצה שלא סובלת מפציעות. אני מרגיש שהתפקיד שלי הוא לדאוג שהשחקנים יהיו כשירים לאימונים ולמשחקים. אם זה לא קורה, אני מרגיש שלא עשיתי את העבודה שלי. פעם היו אומרים בכדורגל או כדורסל משפט כמו 'הקבוצה לא בכושר', זה כבר לא רלוונטי היום. היום מנהלים עבודה של אינדיבידואלים, לא של קבוצה. כל אחד ומה שמתאים לו מבחינת יכולות, עומס, פציעות".
כמה קשה אתה לוקח את הביקורות ואיך אתה מתמודד?
"קשה מאוד. אני הולך להרים משקולות בדרך כלל".
אתה יודע להבדיל בין ביקורות רלוונטיות או סתם טוקבקים?
"רוב הביקורות הן לא רלוונטיות כי הם לא יודעים מה קורה, איך השחקן נפצע, איך מטפלים בו או לא מטפלים בו ומה היסטוריית הפציעות שלו. אם אני יודע שהצוות ואני עשינו הכל בשבילו, אז אני חי עם זה בשלום. רוב הביקורות הן לא באמת רציניות".
פנאן גם התייחס לקריאות נגדו מצד אוהדי הפועל תל אביב במהלך משחקי הדרבי.
אתה עושה הכנה מנטלית שונה לפני דרבי?
"ברור. אני עובד על עצמי, יוצר לי רוטינה שתרגיע אותי לפני דרבי. זה לא מגרש רגיל וזה לא קללות רגילות. יש דברים שגם אם אתה מאוד ממושמע ועובד על עצמך ועל איך אתה צריך להתנהג, אז קשה לך להחזיק את עצמך. אז הרוטינה שיצרתי לעצמי עוזרת לי".
מצליחים להתרגל?
"לא. זה באמת קשה לי. אני לא יודע איך להגיב. אני חושב לעצמי 'אני פראייר, אני לא פראייר? אם אני אראה מישהו ברחוב שעושה לי את זה, אני אמשיך ללכת".
זה קרה לך פעם ברחוב?
"כן".
ומה עשית?
"כלום, הייתי עם אחד הילדים שלי. אתה לא יודע מה נכון ואיך צריך להתנהג במקרים האלה".
יש לך כעס על שחקנים בהפועל ת"א שלא אומרים מילה?
"תלוי מי. אם זה שחקן שהוא חבר, הוא ימצא את הדרך להגיד מילה אחרי או לפני. רובם אנשים טובים שמבינים שאלה דברים שלא עושים. אני חושב שזה גדול עליהם וגדול מהם".
עד כמה אתה כועס על כל מי שיכול לעצור את זה ולא עושה כלום?
"אני כבר לא מצפה. כשהדברים האלה קורים, אני לא מצפה שמישהו ירחיק או יעניש. אין לי ציפיה שזה יקרה, אני מבין שזה 8 שנים ככה וזה לא ישתנה בקרוב. הבנתי שזה עניין שלי שאני צריך לפתור עם עצמי. יש לי משפחה ויש מאמני כושר צעירים ואפילו שחקנים שרואים בי מודל ואני צריך להתנהג בדרך מסוימת".
