אחרי ההפסד המאכזב בפולין, ובעקבות הרצף של שלושת מפחי הנפש האחרונים, נמצאת לפתע נבחרת ישראל על פרשת דרכים. היא עולה הערב למשחק משמעותי מאוד, שיהיה קריטי להמשך הקמפיין במוקדמות אליפות העולם, אך גם ישליך על כל דמותה בשנים הקרובות.
ברור שאפשר להפסיד משחקים, אבל הדרכים שבהן "הצלחנו" להפסיד, החולשה המנטלית וקבלת ההחלטות מייצרות חשש גדול שאולי אנחנו לא מספיק טובים. אם פעם היתרונות העיקריים שהיו לנו על הנבחרות האירופיות - שתמיד יישארו גבוהות וחזקות מאיתנו בגלל הגן היהודי - היו האופי, השכל והתחבולנות, נדמה שדווקא בתחום זה הלכנו כמה צעדים אחורה.
אז קודם כל, להפסיד היום זו לא אופציה, גם אם אפשר לעלות בזכות הפסד צפוי של פולין לגרמניה. נבחרת ישראל חייבת לבודד את המשחק מכל ההקשרים, לעלות נחושה ואגרסיבית, לסגור את המשחק מוקדם ולנצח באופן מוחלט, ובהפרש גבוה. כי במקרה של ניצחון שלנו והפסד של פולין, נעלה יחד עם אסטוניה (שיש לה יתרון בהפרשים מול הפולנים) ונגרור איתנו שני ניצחונות להמשך, ולא רק ניצחון בודד במקרה שפולין תעלה. וגם כדי להמתיק את טעם ההחמצה ממשחקי הבית המוקדם, שהיו יכולים להסתיים ב־0:6 או לפחות 1:5 ולייצר לנו מקפצה לקראת האליפויות הבאות.
האחריות של גיא גודס
אסטוניה אינה קוטלת קנים. היא ניצחה במשחק הראשון בגרמניה, וגם ניצחה בבית את הפולנים. יש לה מסורת, קבוצה מגובשת וכדורסל חכם ויעיל, ובעיקר קבוצתי. הכוכב שלה הוא מאליק קוטסאר, שמוביל אותה בדקות, במדד, בריבאונד ובנקודות. ואם ההפסד שלנו בפולין היה כולו באשמת השחקנים, הפעם לגיא גודס יש אחריות גדולה - לא להניח שהשחקנים מבינים את חומרת המצב אלא להכניס להם את זה לאוזניים ולרגליים, לאכול להם את הראש לפני המשחק ולהכניס אותם למצב מנטלי של עוררות ובהילות. לא עוד פיגור 9:1, וסל שדה ראשון בדקה השמינית.
לא זורקים שלשה בהתקפה המסודרת אלא אם הכדור עבר בצבע, בין אם בחדירה או במסירה לגינת ולסורקין פנימה. סוגרים את קוטסאר בכל פעם שהוא מקבל את הכדור בדאבל־אפ. גודס חייב לדרוש משחק אגרסיבי והקרבת עבירות, ולשמור פסקי זמן כדי להזכיר דברים אלמנטריים. כן, צריך לחזור ליסודות, כי השחקנים כנראה עדיין בחופשת הקיץ. והאמת, די בצדק מבחינת לוח השנה העמוס שלהם.
וכאמור, זה לא רק עניין העלייה לשלב הבא - זו התדמית של הכדורסל הישראלי כולו. זו הזדמנות נדירה יחסית לראות את בכירי השחקנים בכחול־לבן, ולהוכיח שהטענות לגבי ריבוי הזרים בליגה נכונות. בבית יושבים עשרות אלפי שחקנים צעירים, שקשה להם להזדהות וללמוד מהקבוצות עמוסות הזרים בליגת העל, ושחקני הנבחרת הם המודל לכדורסל ישראלי נכון. ואם פעם כולם שיחקו בליגה הישראלית, יש לנו היום חמישה לגיונרים שהיו שחקני חיזוק באירופה, ולא רק עוזרי זרים. סגל של 7 שחקני יורוליג ועוד 3 מהיורוקאפ. אבל אוסף הטעויות בסיומי המשחקים האחרונים מעלה עננה ביחס לחוסן המנטלי ולבגרות הדור החדש של הכדורסל.
האלמנט של הטקטיקה האישית, ההבנה העמוקה של המשחק וקבלת ההחלטות - הם רכיבים קריטיים ברמות הגבוהות. אתה לא צריך מאמן שיצרח לעשות פאול, זה צריך לקרות אוטומטית. אתה אמור ללכת לסל בפיגור 2, במקום לזרוק שלשה - זה חייב להיות חלק מהפורטפוליו שלך כשחקן מוביל.
בעוד חודשיים בדיוק נעלה למשחק הראשון באליפות אירופה נגד פינלנד, ומה אנחנו יכולים למכור שם? זו הנבחרת הכי איכותית זה דור, תוצר של עבודת הכנה משובחת בנבחרות הצעירות לאורך יותר משש שנים. ולכן אליפות אירופה מתחילה כבר היום - רבותיי, עכשיו זה עליכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו🔥 GAME DAY 🔥
— איגוד הכדורסל הישראלי (@TherealIBBA) July 3, 2022
🇮🇱 VS 🇪🇪
🏀 @FIBAWC
🌐 Shlomo Group Arena
⏰ 20:30
🎥 @sport5il
ℹ️ Preview: https://t.co/HykdKR5Ucz#FIBAWC #WinForAll pic.twitter.com/DLqkfbmAhg
