שיטת "חלונות הבזק", בעזרתן פיב"א מנסה בכל כוחה לשמר את הזוהר של משחקי הנבחרות, גורמת לכל חלון להיות שונה מקודמו מבחינת מצבם הנפשי והפיזי של השחקנים. חלקם סיימו רק לפני שבועיים את הליגה, ובמקום לנוח לפחות חודש כמו שספורטאי מקצוען חייב, הנה עליהם להיות שוב בשיא כוחם כדי לייצג את המולדת במשחקים לקראת המונדבאסקט, מסגרת מוזרה וחסרת חשיבות אמיתית כשלעצמה.
ואם לשחק בשיא הקיץ באולם קטן ולא ממוזג הוא הרעיון של פיב"א לזוהר, כדאי שיחשבו שם שוב. אבל עם כל התירוצים, נבחרת ישראל חייבת לגבור בכל מסגרת וכל מצב על פולין, וההפסד הזה מעיד בעיקר על חוסר הבגרות והאופי של רוב שחקני הסגל שלנו.
לפחות שבעה שחקני יורוליג ושני שחקני יורוקאפ (לפי קבוצתם לעונה הבאה) ייצגו אותנו אמש, ויחד הצליחו להציג סדרה של טעויות מנטאליות וקבלת החלטות כושלת, שמתחילה להזכיר את מפחי הנפש של נבחרת הכדורגל בכל מעמד חשוב. ולא, זה לא על המאמן, שפוגש אותם לשניים וחצי אימונים לפני הנסיעה. זה רק על השחקנים.
החלון של יוני-יולי מציג לראווה את התקדמות השחקנים, ובעיקר הליגיונרים מאירופה, בעונה הקודמת. ולנבחרת שלנו אמורה לעזור העובדה שכבר עכשיו, רובם ככולם נמצאים כבר תחת חוזה חדש בתחנה הבאה שלהם. פניני ומנקו לקחו אליפות בחולון ועברו למכבי, תומר גינת הצטיין בצרפת וחזר להפועל, בלאט וזוסמן זכו באליפות עם ברלין ותרמו גם ביורוליג. לכן האכזבה היא גדולה כל כך.
להוביל 6 הפרש דקה לסיום ולהפסיד? לאבד 19 כדורים? לא לעשות עבירה ביתרון 3? לקלוע רק 50% מהעונשין? חוץ מזוסמן ופניני שהיו יציבים יחסית, כל השחקנים תרמו לאוסף ההחלטות הגרועות והביצועים הכושלים, שיחד הביאו אותנו להפסיד לקבוצת כדורסל בינונית ומטה, ולסכן את עצם העלייה לשלב הבא.
הפולנים הם קבוצה "נחמדה" עם מאמן מצוין שמתדלק אותם כל המשחק. מולו גיא גודס עשה את זה השנה נהדר בחולון, אבל נראה קצת תשוש, ואתמול לצערו, הנבחרת שלו הזכירה יותר את מכבי ראשון של תחילת העונה ולא את חולוניה של סופה. ואם לפולנים יש מנהיג ועוגן בדמותו של פוניטקה האגרסיבי, שהלך לקו יותר מכל נבחרת ישראל יחד, גודס חיפש את הבוס על המגרש כל המשחק.
תמיר בלאט הגיע מפוזר מאוד ואיבד כדורים למכביר (8), ונראה כמו שמנסה להראות כמה התקדם השנה ביורוליג דרך מסירות מתוחכמות מדי. וים מדר עם כל הכישרון וההדרכה של השועל הסרבי דווקא קלע באחוזים סבירים, אבל לא הנהיג ולא ניהל, וזרק איירבול במהלך אישי שגוי ברגע הקריטי במשחק. ואם יש לי טענה אחת לגודס, היא על ייבושו של גל מקל.
הרי גם ככה שיטת החילופים הייתה ניסוי וטעיה, וכל ה 11 שיחקו כבר בחצי הראשון. ונכון שמקל היה פצוע ולא שיחק הרבה העונה, אבל כבר הבאתם אותו, ושני הרכזים שלנו לא מרכזים אלא מפזרים, צריך לנסות את הקפטן לכמה דקות, כי לפחות הניסיון וקור הרוח שלו שווים בדיקה תחת המשחק המבולגן שלנו (אלא אם כן היה פצוע או לא יכול היה לשחק מסיבה אחרת).
בהפסד האחרון לגרמניה הביקורת העיקרית הייתה על חוסר היכולת שלנו לזרוק משלוש. זרקנו רק 14 וקלענו רק 6. ולכן עצם הזריקה של 47 שלשות היא שינוי מגמה נכון, אבל כמובן שרק להפגיז שלשות זו לא שיטת משחק. אני משוכנע שגודס ביקש מהם לזרוק כשיש מבט פנוי, אבל שחקנים שלא פגעו המשיכו להעיף קטיושות, והיחיד שהצליח לקלוע ב 40% משם הוא פניני.
גודס זכה באליפות השנה עם 14 שלשות בשני משחקי הגמר, אבל לא עם 29%, ובעיקר לא עם משחק כדוריד מסביב לקשת. מה שהיה חסר הוא חדירה והנגיעה בצבע לפני השלשה, וכאן היינו זקוקים למשחק פנים, וסבלנו בעיקר מחוסר הניצול של גינת וסורקין בעומק האויב. פיגרנו 9:1 ורדפנו רוב המשחק, תחת תחושה שאנחנו הרבה יותר טובים מהם, ולכן לחץ הפיגור והתשישות המנטאלית הביאו לפתרון הקל של הפצצות ללא תנועה מסודרת. לרגעים רבים זה נראה כמו ליגת קיץ ולא כמו משחק נבחרת חשוב.
המשחק התחיל 7 וחצי דקות לסיומו כשגודס החליט לעבור להרכב גבוה עם רכז אחד. ומדהים לגלות שגיא פניני, בגיל 39, הוא עדיין השחקן היציב והחשוב בנבחרת. שקט נפשי, החלטות נכונות, קליעה מדויקת, חדירה ודיש כשצריך.
ההגנה התייצבה, המסירות זזו, מנקו קלע בשקט, והצלחנו לעבור להוביל. אבל אז שוב סדרת שגיאות מנטאליות של ליגה לנערים: גינת מאבד את השחקן שלו בבק דור פשוט, סורקין לא יודע מה לעשות עם הכדור אז זורק שלשה, מדר חודר ומאבד כדור קריטי במסירה בקפיצה. ואפילו פניני מחטיא שתי זריקות עונשין קריטיות. ובסיום, כאמור מהלך מוזר של ים מדר עם איירבול, ואף אחד לא עושה עבירה במצב של פלוס 3.
זה יורוליג זה? אפילו במהלך האחרון של המשחק ציפיתי שמנקו ילך לסל לשתיים קלות ולא יזרוק שלשה לאולי ניצחון. אבל כשהראש לא מסודר, אי אפשר לנצח גם את פולין. גיא גודס ומוטי דניאל השתגעו על הספסל. בימים שלהם משחק כזה אנחנו מנצחים בהליכה. טרגדיה של טעויות.
