סופה של קריירה נהדרת. טל דן ערך היום (שלישי) מסיבת עיתונאים מיוחדת בה הודיע על פרישה ממשחק פעיל בגיל 35 ובסיומה של קריירה עשירה בה הפך לסמל של עירוני נס ציונה והוביל אותה להישגים.
דן אמר בדמעות: "המסע לרגע הזה לא היה קל, רגעים ארוכים של פחד והתרגשות. הרגש היה המאפיין העיקרי בקריירה שלי. התחלתי לשחק כדורסל בגיל 6 בנס ציונה ומיד הרגשתי משהו מיוחד, הכדורסל הפך מהר למשהו מרכזי בחיי. התרגשתי שזכינו באליפות אירופה, אבל התרגשתי גם מהזכות שיצאה לי לבקר ילדים במצבים שונים.
"הייתי מחלק את הקריירה שלי לשני חלקים - עד גיל 23 ואחרי גיל 23, שם קיבלתי טלפון מיניב מזרחי שאמר לי 'בוא תחזור למקום שגדלת בו, יש לי מקום בשבילך'. אני שמח מאוד שהקשבתי לו.
כשעליתי למשחק הראשון שלי בכתום לא ידעתי לאן ההחלטה הזאת תיקח אותי. אחרי מסע של 12 שנים אני יכול להגיד שהצלחתי, יש לנו קבוצה עם מחלקת נוער מפוארת עם ילדים שמנסים להגשים את עצמם כמוני. כל ילד שראיתי עם מדים של עירוני הזכיר לי את עצמי. כשעושים משהו באהבה מקבלים אהבה. המועדון הזה הפך למשפחה שלי, והאנשים שעובדים בו לחברים הכי טובים שלו. נתתי את כל כולי לכדורסל והוא נתן לי בחזרה.
אני רוצה להודות לאמא הגיבורה שלי, אני אוהב אותך. המשפחה המצומצמת שלי שהייתה בשבילי מהיום הראשון, תודה. לאורך השנים הכרתי אנשי מקצוע מיוחדים ואני חייב להם תודה והוקרה ענקית. אני חייב תודה מיוחדת לעיר נס ציונה, אנשים שקיבלו אותי ללא תנאי, למרות המגרעות ואחוזי העונשין והשלשות. לעולם אהיה אסיר תודה.
אני רוצה להודות לעצמי. שהאמנתי בעצמי, על כל העבודה הקשה שהשקעתי, על כך שלא ויתרתי, שהגשמתי לעצמי את החלום, שנשארתי אני. הדברים שקורים בחיינו לא משנים אלא המשמעות שנותנים להם. אני מצפה לפרק ב' בחיי, אני בטוח שהפרק הזה יהיה מרגש לא פחות. לעולם אשאר כתום בלב ונס ציוני גאה.
יניב אמר לי שיש לי מקום פה עד גיל 45. האמנתי לו. הגוף לא מה שהיה פעם, הברכיים והגב מרגישים אותם טוב טוב, זה לא הולך ונעשה קל יותר, הרגשתי מיצוי, היה לי כיף לאורך 30 שנה לרדוף אחרי כדור ולשחק כדורסל, נהניתי בחדרי ההלבשה ברמה שאי אפשר להסביר. הגיע הזמן להניח את המפתחות. יש דור טוב וחבר'ה טובים שיכולים לשחק ויש להם מקום. הגיע הזמן.
בתור ילד חלמתי על הכיוון הזה, רציתי להיות שחקן ליגת העל, שחקן לגיטימי, להוביל. הגשתי את זה. לא ציפיתי שככה זה יראה, אבל אין מאושר ממני על איך שהדברים יצאו. הבית שמצאתי בגיל צעיר, נהניתי מהדרך וזה הכי חשוב מבחינתי.
אני מאוד רוצה להמשיך בכדורסל, אקח הפסקה קלה למנוחה מנטאלית ופיזית. אני מאמין שאחזור ובגדול בכובע כזה או אחר. אני אשאר בתחום הכדורסל, אני הולך למשחקי נוער, ילדים ונערות, אני רוצה להראות תמיכה לילדים, עשיתי את זה במשך שנים".
היו"ר יניב מזרחי אמר: "זכות גדולה בשבילי שבחרת בי לשבת לידך. הקול שלך רעד שדיברת, אני יודע כמה נשמה ולב יש לך. מעטים האנשים שיכולים להעיד על עצמם שהם סמל של משהו, טל לא יעיד על עצמו, אז אני אעשה את זה בעצמי.
טל הוא הסמל של נס ציונה. לא רק של עירוני נס ציונה, של נס ציונה כולה. הוא סיפור של ילד שחלם והגשים את החלום שלו. הוא הגיע מהמקומות הנמוכים ביותר בכדורסל הישראלי ועד להנפת גביע אירופה במקומות בהם גדל. אם תשאלו כל ילד שמשחק בנס ציונה, הרוב יגידו שהחלום זה לשחזר את המסע שעשה טל. החלום שלי זה להצליח לגדל עוד טל דן אחד. מישהו שהמחויבות שלו כל כך גדולה, שמוכן להקריב כסף, פרסום וגם את הגוף שלו.
באופן אישי עברתי בכדורסל המון רגעים, רגעים שקצרה היריעה מלהכיל, בכל צומת שאני זוכר תמיד היית שם בשבילי, בשבילי ובשביל נס ציונה, בטוב וברע. טל לא היה השחקן הכי מוכשר וגם לא קלע עונשין מחונן, אבל בחלומותינו הורודים ביותר לא האמנו שקיים מישהו שבאופיו יכול לשדר כל מה שאנחנו רוצים לשדר לכדורסל הישראלי".
רווית דן, אמא של טל: "30 שנה ליוויתי אותו בכדורסל, הוא אומר שהוא משחק מגיל 5-6, אני זוכרת את האימון הראשון שלו עם ערן עצמון, הוא בא הביתה ואמר שיעירו אותי בשש בבוקר כי אני צריך לרוץ. הוא היה רץ מסביב לבניין, 6-7 פעמים כי ערן אמר שצריך לרוץ. הוא היה כל כך מחויב לכדורסל, הוא ידע מה הוא רוצה מגיל 6.
ידעתי שייצא משהו, כי הוא היה ממוקד מתנה ועבר את הדרך והגיע לאן שהוא רוצה. שמחתי לראות בהצלחה שלו, לראות אותו שמח, הייתי עצובה כשהוא היה עצוב, כשהוא לא קלע עונשין התכווצתי כולי כל פעם מחדש, אני שמחה. הוא עבר דרך יפה, הצליח בדרך שלו, היה מאושר ועדיין מאושר. זה מה שחשוב בחיים. עכשיו אני הופכת מאמא מודאגת בכדורסל לסתם אוהדת וזה מאוד כיף לי".
שמואל בוקסר, ראש עיריית נס ציונה: "אני מלווה את הקבוצה ארבע שנים, אני הולך הרבה למשחקים, שיניב אמר שטל הוא סמל של נס ציונה, הוא לא סתם סמל. בניצחון הגדול שהוא חזר עם התחבושת על הראש, אמרתי לחבר'ה מסביב שהוא מזכיר את אריק שרון שנפצע, זאת מלחמה אמיתית וזאת מלחמה על הסל, אבל שם ראינו מנהיג שמוביל קבוצה. אם טל לא היה חוזר למשחק, לא היינו מנצחים. הוא לא קלע נקודות אבל הוא הביא רוח קרב לקבוצה. כשהוא נכנס הרגשנו את הרוח ביציעים של הנס ציונים. טל עורר את כולם".
