האליפות שבה זכתה הערב (חמישי) הפועל חולון היא הרבה מעבר לאליפות. היא חלק מהעונה הכי גדולה של הסגולים בכל הזמנים. ב־2008 הם לקחו אליפות ראשונה עם קבוצה קסומה שכללה את פי ג'יי טאקר, שהייתה טובה יותר מהקבוצה הנוכחית.
אבל הקבוצה הנוכחית לקחה את האליפות בסדרות ולא בפיינל פור, והיה לה גם מסע גדול באירופה עם הגעה לפיינל פור ליגת האלופות. תהליך ההתקדמות הבלתי פוסק של המועדון בשנים האחרונות מראה שיש דרך, כאשר אוסף של גורמים וסיבות הנחיתו את הצלחת בידיים של גיא גודס ושחקניו. הנה הבולטים שבהם:
אופי וניסיון. חולון התמודדה העונה בלא מעט משחקים חשובים ומשחקי הכרעה, ומלבד משחק אחד בחצי גמר גביע המדינה מול הרצליה היא עמדה בכולם. בלא מעט משחקים היא ידעה לצאת ממצבים קשים ומבורות עמוקים בזכות חבורה מנוסה וקשוחה. את סדרות חצי הגמר וגמר הפלייאוף היא עברה ללא יתרון ביתיות, ועם שני שחקני קלאץ' מצוינים כמו טיירוס מגי וג'ו רגלנד היא ידעה להגיע מוכנה במאני טיים.
שינויים נכונים. המאמן מאוריציו בוסקאליה לא התאים והוחלף בגיא גודס, שהתחבר נהדר למועדון והגיע בזמן לפני איבוד המקום באירופה. גודס הפגין יכולת אימון מרשימה ויצירתיות, וכל זה דווקא אחרי הנפילה הגדולה בפתיחת העונה במכבי ראשל"צ.
כמו כן, סטיבן גריי היה הגארד ליד ג'ו רגלנד וזה לא התאים. הרכז היה צריך לידו שחקן שיוריד ממנו את העומס וייקח חלק בהובלת הכדור, וטיירוס מגי חזר לקבוצה והיה החוליה החסרה. גם אדם סמית, שהגיע במהלך העונה, תרם רבות בכל המסגרות.
הצמד הטוב בארץ. זה לא שיין לארקין את ואסילייה מיצ'יץ', אבל הפורמט של רגלנד־מגי הוא אותו פורמט. שני גארדים ברמה גבוהה שיכולים לחלק ביניהם את ניהול המשחק ואת ייצור הנקודות. שחקני אחד על אחד גדולים שיכולים לייצר לבד וגם ביחד, יש ביניהם הבנה גדולה, בלי מאבקי אגו, והם שווים - כולל אסיסטים - 50 נקודות במשחק.
הנשמה. כריס ג'ונסון הוא תופעה. שחקן ההגנה הטוב בליגה יכול לשמור כמעט על כל עמדה, יכול לשחק בשתי עמדות בהתקפה, נחשב לעמוד התווך של הקבוצה, והכי חשוב - שחקן שמחבר את שאר השחקנים, מדביק בהתלהבות ולוחם גדול, שכדור אבוד או מצב אבוד לא קיימים בלקסיקון שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו