בקיץ 2012 חתם במכבי תל אביב ניק קיינר מדלי אחרי עונה מצוינת בוולנסיה. הפורוורד הגיע לישראל עם ציפיות גבוהות, והצהובים חשבו שהם הרוויחו שחקן מצוין לכמה שנים. בסופו של דבר השחקן התקשה להתאקלם והיה שותף לאיבוד האליפות למכבי חיפה, וכן לעונה אירופית בינונית שהסתיימה בסוויפ כואב נגד ריאל מדריד ברבע גמר היורוליג.
"זכיתי לשחק עם מקצוענים נהדרים במועדון רציני", הוא אומר ל"ישראל היום" בראיון מיוחד. "שיחקתי עם דווין סמית' שהוא מקצוען גדול ואנחנו חברים טובים, אני גם בקשר עד היום עם סילבן לנדסברג. שיחקתי גם עם דיוויד לוגן וריקי היקמן, ליאור אליהו וגיא פניני. כולם במועדון היו אנשים נהדרים וזה הזיכרון הכי גדול שלי ממכבי – האנשים".
באותה עונה פתחתם רע את הטופ 16 וכולם כבר אמרו שאין לכם סיכוי, ואז יצאתם לריצה מטורפת ועליתם לרבע הגמר כמעט ברגע האחרון.
"היה לנו מאמן אגדי כמו דיוויד בלאט ועם מאמן כזה בלתי אפשרי לוותר לרגע, ולכן המשכנו להאמין כל הזמן ולהילחם בכל משחק. היו לנו שחקנים עם אופי חזק, וביחד עם המנהיגות של הצוות המקצועי עלינו בסופו של דבר לרבע הגמר".
מה אתה זוכר מהסדרה מול ריאל מדריד?
"היינו מאוד מאוכזבים כי ממש רצינו לנצח בסדרה ולהעפיל לפיינל פור, אני זוכר שהיינו מאוכזבים כי האמנו מאוד בעצמנו ובסיכויים שלנו להמשיך. בסופו של דבר הייתה להם קבוצה עם הרבה איכות וניסיון והם היו יותר טובים מאיתנו".
מכבי עכשיו בפיגור 2:0, מה הטיפ שאתה יכול לתת להם כדי שלא יפסידו כמוכם בשלושה משחקים?
"יש להם סיטואציה דומה לשלנו, הם צריכים לנצל את העובדה שהם חוזרים לשחק בתל אביב כדי להמשיך להילחם ולנצח את המשחקים בבית. ריאל עשו את העבודה שלהם במדריד ועכשיו התור של מכבי לעשות את העבודה ולהגן על הבית, למכבי יש אולם מדהים עם אוהדים נהדרים ואני מצפה שיקבלו בחזרה את הביטחון שלהם. לדעתי הסדרה הזו רחוקה מלהסתיים".
כאחד ששיחק פה, עד כמה משמעותית הביתיות עבור מכבי?
"המגרש של מכבי הוא אחד המגרשים הביתיים הטובים בעולם. זה משמעותי מאוד עבורה, הקהל הוא נהדר, והוא יכול לדחוף את מכבי למשחק נוסף בבית. חוויתי מעט מאוד קהלים במהלך הקריירה כמו בתל אביב".
הגעת למכבי עם ציפיות גבוהות, היום אתה יודע להסביר מדוע לא הצלחת?
"קודם כל, פתחתי את העונה עם פציעה ובמשך תקופה ארוכה שיחקתי בכשירות לא מלאה, ואחרי זה לקח לי זמן להיכנס לעניינים. שיטת המשחק הייתה אתגר גדול עבורי, למאמן בלאט יש סכמות הגנתיות מיוחדות וגם שיטה בהתקפה, ואני ניסיתי ללמוד ולהבין את המקום שלי. אני מרגיש שאם היה לי עוד קצת זמן הייתי מרגיש יותר בנוח ויותר ביטחון, והייתי יכול לתרום יותר. אני מאמין שאם הייתי בריא הייתי משחק הרבה יותר טוב".
"אני כמובן לא מצטער על כלום. זו הייתה חוויה מצוינת ומלמדת עבורי. זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי ביורוליג וכל מה שעברתי במכבי הפך אותי לשחקן יותר טוב".
אתה זוכר את הפסד האליפות למכבי חיפה?
"בוודאי שאני זוכר. זה היה משחק אחד במגרש שלהם, ובשיטה כזו הכל יכול לקרות. בכל הליגות שאני מכיר האליפות מוכרעת בסדרות ולא במשחק אחד, אני זוכר שאמרו שהליגה רצתה לתת הזדמנות לכל הקבוצות ולכן החליפו לשיטה של משחק אחד. הייתה לחיפה קבוצה טובה עם שחקנים מצוינים כמו דונטה סמית' ואחרים, ובאותו ערב הם היו הקבוצה היותר טובה".
מדלי, כבר בן 38, עבר בקבוצות רבות ברחבי העולם אחרי שעזב את מכבי ת"א, עד שבשנתיים האחרונות השתקע בקבוצת פוס פרובנס באסקט הצרפתית. בעונה שעברה הוא היה בורג מרכזי מהזכייה של הקבוצה באליפות הליגה השנייה והעלייה לליגה הבכירה. בתחילת העונה הוא נפצע בברך ולכן כמעט לא שיחק העונה. תפסנו אותו השבוע לשיחה מצרפת, ומדלי מודיע שהוא שוקל ברצינות לפרוש בסיום העונה.
"זכינו באליפות הליגה השנייה בעונה שעברה, והתחלתי עונה מספר 16 בקריירה. גילו לי בעיה בברך בתחילת העונה ולכן לא שיחקתי כמעט, כנראה שאפרוש בסוף העונה, אבל אני עדיין צריך לקבל החלטה. יש לי חוזה לעונה הבאה, אבל אני כבר בן 38 ולא הייתי מסוגל לשחק העונה, אז אני לא יודע אם אנסה לחזור פעם נוספת. אני עדיין צריך לשוחח עם המשפחה שלי ולקבל החלטה סופית".
מאיפה מגיעה המוטיבציה לשחק כל כך הרבה שנים?
"אני אוהב כדורסל. יש לי תשוקה גדולה לכל מה שקשור למשחק הזה – קדם העונה, האימונים, האווירה וכמובן המשחקים. הכל סובב סביב התשוקה הזאת, הייתה לי קריירה ארוכה ואני גאה בה מאוד. אני יודע עד כמה אני בר מזל שהמקצוע שלי היה כדורסל כל השנים, הרבה אנשים היו שמחים להיות ספורטאים מקצוענים. זה כמובן עבודה קשה, אבל אני מרגיש מבורך".
ההחלטה שלך עדיין לא סופית, אבל בוא ננסה לסכם את הקריירה שעברת.
מה ההישג הכי גדול?
"האליפות בעונה שעברה בליגה השנייה בצרפת, והעלייה לליגה הבכירה היו חוויה מיוחדת עבורי, להיות חלק משמעותי מזה בגיל 37. גם הזכייה באליפות היורוקאפ עם ולנסיה הייתה הישג נהדר שאני גאה בו. היו עוד כמו הזכייה בגביע הצרפתי עם מונאקו, וחמישיית העונה ושחקן החודש בספרד כששיחקתי באסטודיאנטס".
חמשת השחקנים הכי טובים ששיחקת איתם.
"עומר קוק, ננדו דה קולו, סילבן לנדסברג, דומאנטס סאבוניס, ברנדון דיוויס".
המאמן הכי טוב שעבדת איתו.
"השם הכי גדול שעבדתי איתו הוא כמובן דיוויד בלאט שהוא אגדה ומאמן חכם מאוד. מערכת היחסים הכי טובה שהייתה לי היא עם רמי גוייטה, המאמן הנוכחי שלי. הוא מיוחד והוא יגיע רחוק, אולי אפילו לאן.בי.אי".
השחקן שהיה לך הכי קשה לשחק נגדו.
"טורניקה שנגליה ומירזה טלטוביץ'".
במבט לאחור, אתה מרוצה מהקריירה שהייתה לך?
"אני בהחלט מרוצה, אין לי שום חרטות. הגעתי מעיירה קטנה שלפני אף אחד שהגיע משם לא פיתח קריירת כדורסל מקצוענית בצורה רצינית, אף אחד לא הגיע לאן.בי.אי או עשה קריירה אירופית כמוני. אני מרגיש שהייתה לי קריירת כדורסל נהדרת, נתתי הכל כדי לשחק 16 עונות עד גיל 38, ויש עוד סיכוי קטן שאשחק גם בגיל 39. אני מרגיש כבוד וגאווה מהמקצוענות שבה התנהלתי ומהרמה שבה זכיתי לשחק במהלך הקריירה".
אתה כבר יודע מה תעשה ביום שאחרי?
"בשנים האחרונות התחלתי להשקיע בפרויקטים ובמיזמים בעיר שלי, ולהיכנס בכמה עסקים קטנים בתחומים שונים. אני אוהב את זה ואת העבודה מול עובדים, זה מזכיר קצת את האווירה בכדורסל. הכנתי את עצמי ליום שאחריי, ואני מוכן להמשיך ולהתעסק בהשקעות, באנשים ובעסקים".
מתי נראה אותך מגיע לבקר בישראל?
"אני בהחלט רוצה לעשות את זה. יש לי ילדה קטנה וכשהיא תגדל קצת ארצה לנסוע איתה, ולהראות לה את המקומות בהם שיחקתי והעברתי את הקריירה שלי. אז בהחלט אנחנו נגיע לתל אביב".
