פייק אנד רול

1.אי אפשר להגיד שלא אמרו לנו. אולי היו כאלה שלא רצו להקשיב. אבל לפחות 4,000 הצופים שהגיעו ביום חמישי האחרון ליד אליהו, בתקווה לראות נבחרת ישראל תחרותית במסגרת משחקי מוקדמות גביע העולם שייערכו בסין 2019, לא ידעו שהם פיונים בנשף מסיכות. לא רק כי הכרוז הקולני מדי דרבן אותם כמו מפעיל במסיבת יום הולדת, אלא גם כי את איגוד הכדורסל, פיני גרשון ועודד קטש, התוצאות הללו בכלל לא מעניינות. אולי כדאי לחזור על הדברים: מבחינת הצבת המטרות של איגוד הכדורסל והצוות המקצועי, המשחקים האלה הם משחקי הכנה, סוג של משחקי אימון שעל הדרך נכנסים גם לטבלה של פיב"א.

גם אם האירוע כולו שומר על פסאדה של משחק רשמי, שבה מוכרים כרטיסים, משדרים פרומואים על סיכויי ההעפלה, ואוהדים נעטפים בצעיפים כחול־לבן על מנת לתת אווירת קרב, מדובר בשקר. כי כשרואים את הזימונים לנבחרת, כששומעים את הצבת המטרות (הראויה), מגלים שהאיגוד נמצא במקום אחר לגמרי, ומעוניין בהישג משמעותי באליפות אירופה 2021 (מקומות 5-8 יכולים להיות כל כך סקסיים). על פי פיני גרשון, המטרה האמיתית היא בכלל העפלה לאולימפיאדת טוקיו 2020 או לפריז 2024 (הודעת איגוד הכדורסל, 3.5.2017).

פיני גרשון. המטרה האמיתית היא העפלה לאולימפיאדת טוקיו 2020 // צילום: אודי ציטיאט

אז הסיכויים לטוקיו 2020 כבר התאדו מכיוון שרק המעפילות לאליפות העולם בסין (בה כנראה לא נשתתף) יקבלו סיכוי נוסף (16 מדינות), נוסף על השתי אירופיות שיקבלו זימון מיוחד (היידה פרוטקציה). אז כוונו את יומן הפגישות שלכם ל־26 ביולי 2024, אז ייערך טקס הפתיחה בסטאד דה פראנס, וחסכו את תצוגות התמיכה שלכם בנבחרת, שכרגע לא ממש זקוקה להן. בינינו, כולנו - מלבד כמה ג'ודאים, מתעמלות וגולשים - נראה אותו על מסך 70 אינץ'. גם נבחרת הכדורסל. בינתיים, כולנו זיפים על הזקן שעליו מתגלחת הנבחרת הנוכחית.

2.אם נבחרת ישראל היתה מכונית, היה תלוי על הגג שלה ל' גדול, כי ליד ההגה יושבים נהגים חדשים והציבור צריך להיות סבלני ומתחשב. אבל הסיטואציה הזו גם שולחת מסר לוזרי. בנייה לטווח ארוך היא מבורכת, וסבלנות היא לא מילה גסה. אבל אם טוקיו 2020 הוצגה כמטרה, למה לא הונחו כל המטבעות שלנו על הניסיון להעפיל לסין (ומשם לטוקיו)? הרי אין תחליף להישגים מקצועיים, והכדורסל הישראלי כל כך דל בכאלה, שלמרות הרצון ב"תהליך", הצורך בטיפוח צעירים וראייה לטווח רחוק, אנחנו לא במצב לוותר על העפלה פוטנציאלית לאליפות עולם, מה שהיה נותן דחיפה עצומה לענף וסיכוי לאולימפיאדה.

כספי. אולי אם היו מתעקשים על הגעתו סיכויי ההעפלה שלנו היו נראים אחרת // צילום: אלן שיבר

עם גיוס של סגל שחקנים שסיימו את העונה בכושר טוב, כולל התעקשות על התייצבותו של אלכס טיוס (והענשה חמורה שלו אילו לא היה מתייצב), והפעלת לחץ מאסיבי על עומרי כספי שיופיע לחלון הנוכחי, היחיד ששחקני אן.בי.אי יכולים להגיע אליו, סיכויי ההעפלה שלנו אולי היו נראים אחרת. ולא, זה לא היה מונע דקות משמעותיות מתמיר בלאט ומיובל זוסמן.

3.הבחירות המקצועיות של קטש מעניינות ומאתגרות מוסכמות. הבחירה ללכת בכל הכוח עם תמיר בלאט היא בחירה אמיצה, בעיקר בגלל חוסר היכולת של בלאט להיכנס לצבע וליצור כיווצים שישחררו קלעים. אבל עד שימציאו נעלי כדורסל עם עקב של 20 ס"מ, בלאט מחפה על כך עם משחק פיק אנד רול משובח, ראיית משחק צילומית וקליעה קטלנית. קטש הוא גרופי של אינטליגנציית משחק ובלאט מבחינתו הוא התגלמות האינטליגנציה הזו.

הבחירה השנייה של קטש היא ויתור מוחלט על פוורוורדים, שקרויים היום שחקני כנף. עמית שמחון, שון דאוסון, איגור קולשוב, עוז בלייזר, כולם אאוט. רק נמרוד לוי קיבל מעט דקות ורפי מנקו פצוע. זו בחירה שהולכת נגד מרבית הבחירות של אנשי מקצוע שבונים קבוצות ומחפשים שחקנים ורסטיליים שיכולים לשחק ולשמור בכמה עמדות. יכול להיות שהוויתור הדומם מדי לכספי התקבל בחיוך קטשי קטן, שמתאים לו לקונספט הנוכחי ומאפשר יותר כדורים וחופש משחק לבלאט וזוסמן, וגם מכיוון שקטש הוא הכהן הגדול של הפיק אנד רול, וכל מי שלא נכנס לפריזמה הזו כמעט לא נספר אצלו.

בלאט (משמאל). בחירה אמיצה של קטש // צילום: אלן שיבר

4.משחק האימון הבא של הנבחרת יתקיים היום מול גרמניה בשעה 19:00. האולם בלייפציג צפוי להיות מלא ב־12 אלף צופים. הקהל הישראלי, לעומת זאת, מתבקש להאט, לתת זכות קדימה לרכב שנוסע לאיטו במסלול הימני ולחכות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות