שלום לך מר חסון: במחקרים פסיכולוגיים שניסו לזהות את המנבא העיקרי להצלחה עתידית של צעירים, גם בקריירה עסקית וגם בספורט, מתגלה גורם פחות צפוי שמכריע את הכיוון, ובאופן די מובהק. זו לא רמת הכישרון, וגם לא רמת האינטליגנציה, ואפילו לא רמת ה EQ (אינטילגנציה רגשית).
מסתבר שהגורם העיקרי שמאפיין את המצליחים הוא החוסן המנטאלי, השילוב של הנחישות והאמונה ביכולתם, משולבים עם ראיית המסלול שלהם כמרתון ולא כספרינט, רמת מיקוד גבוהה, ושמירה על הוויה של הצלחה. באנגלית קוראים לתכונה המורכבת הזו: GRIT.
והנה מכבי תל אביב, בתת-השלב החמישי או אפילו השישי בתוך עונת רכבת ההרים שלה (טרום עונה, קורונה, חילופי מאמנים, עם רוסיות, בלי רוסיות), מתחילה להפגין תכונות גריטיות שכאלו, המאפשרות לה להביס קבוצה איכותית מצמרת היורוליג, שמאומנת על ידי אחד הגדולים באמת. ואם תצליח להמשיך להיות חסונה וחסינה, מנטאלית ופיזית, היא תרשה לעצמה לחלום על פלייאוף, הצלבות, ואפילו יותר.
שינוי ארוך טווח לרוב מכאיב במיידי: הבעיה של מכבי היא שחלק מהשינויים שהכניס אבי אבן עדיין נמצאים בשלב הספק וחוסר האמונה. זה שלב טבעי בהתפתחות האופי, כי שינוי אסטרטגיה לטווח ארוך עלול להביא לתוצאות שליליות בטווח המיידי. החוכמה היא לדבוק בשינוי הכיוון ולהאמין. והמשחק שהיווה מודל לטעויות האמונה והאנטי-גריט היה הפסד הבית לבאר שבע.
דוגמאות: עברנו ללחוץ כל המגרש וחטפנו דאנק. עברנו לשמור אזורית וקיבלנו שלשה. התעקשנו על משחק מהיר ואיבדנו שני כדורים. ואפילו – החלטנו לא לקבל שלשות אז שינינו את חוקי העזרה, והם קלעו שני לייאפים. מכבי התחילה את המשחק הזה מצוין, עשתה הכל נכון, הובילה ב 14, אבל אז כאילו ראתה את העצמי החדש שלה במראה, תפסה את עצמה ונבהלה. וכשנבהלים מהשינוי ומהכישלון המיידי, וחסרים את החוסן והראיה קדימה, יש רגרסיה להרגלים הקבועים, הרעים האלה, שמהם ניסית להימנע ואותם אתה משתוקק לשנות.
להתקמצן על הדקות של סקוטי :וכרגיל, אין כמו מדד הסקוטי כדי להעיד את מצב הרוח המנטאלי של מכבי. התובנה העיקרית (והשגויה) שיצאה מאותו הפסד לבאר שבע, היתה: אנחנו לא יכולים לנצח בלי סקוטי. עובדה, שלושה משחקי ליגה, שלושה הפסדים. אבל סגנון המשחק הטיפוסי של ווילבקין הוא בדיוק אבן הנגף העיקרית שמפריעה למכבי להתגלגל ולהתפתח.
וגם אמש נגד מילאנו, ברוב המכריע הוא הפריע. ואבי אבן ממשיך ללמוד איך נכון להשתמש בו, ובעיקר מתי אפשר לוותר עליו. ווילבקין עדיין שחקן חשוב במכבי, והיא תצטרך אותו כשתגיע לרגעים המכריעים, אבל הוא חייב לשחק מתוך שטף הקבוצה והשיטה החדשה, ולא לחשוב שהוא המושיע. אבן מתעקש על הגנה אגרסיבית, משחק מהיר ויציאה למתפרצות, זריקת שלשות פנויות גם אחרי 10 שניות. הסגנון הזה יכול להתאים לווילבקין, אם יתאים את עצמו. אבל אם לא, הוא יבין שמכבי יכולה בלעדיו. כפי שיכלה למילאנו.
חמש אבנים: אבי אבן ממשיך להשתפר בניהול המשחק והדרך בה הוא מרגיש את הקבוצה שלו. אני עדיין טוען שהחמישייה הראשונה שכולה כוכבים היא שגיאה, אבל היופי בשיטה הוא שעכשיו כולם כוכבים, וכולם גם פועלים שחורים. כל שכמעט כל חמישיה יעילה באותה מידה. זו שיטה שנהנים לשחק לפיה, שיטה בה סומכים אחד על השני, ומתחילה להיווצר תחתיה הוויה של צוות מנצח. חלק מהחילופים של אבן היו נהדרים, ממש מרגיש את השחקנים, וכמו קפה שחור, רגע לפני שגולש, מוציאים. הוא עדיין התעקש על החמישיה עם הכוכבית בסיום הרבע השני בו נמחק כל ההפרש, אבל בחצי השני כבר שלט וניהל ביד רמה ובגריטיות מרשימה.
מכבי גרמה למילאנו לאבד 20 כדורים, לקלוע רק 21 נקודות בכל המחצית השניה, ולמסינה להיראות אובד עצות ואפילו לקטר אחרי המשחק בפני דורון פרקינס על חוסר הספורטיביות בקליעה האחרונה של נאנלי. אם הייתם מספרים לאבי אבן בתחילת העונה שהוא ינצח את מסינה, הוא היה מגחך. והנה פאבלו לאסו המועמד הבא לקרקוס. וברמת האמונה של אבן, אין משחק שאינו בר השגה.
הישראלים: הנקודה הכואבת היחידה שנבלעת ברושם ההישג היא השבתת הישראלים. בלייזר, סורקין, וכהן לא הורידו את הטרנינג. למרות שצמצום הרוטציה הוא צעד סביר, אין לי ספק שבלייזר יכול לתת אותה תפוקה של קיירי תומאס, וכהן את סורקין יכולים לתת יותר מדרק וויליאמס. הסינוור מתרומת הזרים יכול להתמתן אפילו יותר עכשיו, כשהשיטה מאפשרת לכולם להשתלב. ואין יותר יפה מהפריצה של יפתח זיו, שחיכה בסבלנות אחרי פתיחת העונה הנוראית.
ספרופולוס נהג להכניס אותו בתזמונים שגויים ומכשילים, וכמובן שגם הוא תרם לחוסר ההצלחה של עצמו. אבל מרגע שחזרה הגריטיות, יפתח מזכיר סוף סוף את העונה הקודמת בגלבוע, שהביאה אותו למכבי. וכן, לדאנק המרשים שסגר את המשחק יש משמעות סימבולית. כי אלו האתלטיות, והכח והתסכול, שהתלכדו יחד והתפרצו למהלך אדיר כזה, וגם כי באותו הרגע רצו לידו קאלוריו ותומאס. שלושה שחקני משנה שהביאו את מכבי לשיא ההפרש. בול מה שהשיטה מנסה לייצר. בול מה שמכבי צריכה כדי להפוך את העונה השוממה לשמיימית. זה בפירוש הדבר היחיד הטוב שיצא מהמלחמה הנוראית באוקראינה, אבל מכבי חייבת להמשיך להאמין בעצמה, ולהיות גריטית וגרידית. ולהאמין בעצמה לפחות כמו שהמאמן שלה מאמין בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו