ממרפסת הבית שלי בקריית שמונה, שיושבת על הצלע המזרחית של הרי נפתלי, אפשר לראות מרחוק את האצטדיון העירוני. כשמובקע שער גם אפשר לשמוע, ככה שגם בלי לפתוח רדיו או אינטרנט אני מעודכן בתוצאות.
בואו נראה איך מורכבת ליגת העל בכדורגל - חלון הראווה של הספורט המקצועני בישראל: שלוש קבוצות מת"א, שתיים מחיפה, וגם הערים הגדולות ב"ש וכמובן ירושלים שולחות נציגה. אחר כך מסתובבים באזור המרכז - חדרה, נתניה, נס ציונה, רעננה, כפ"ס, ואפשר להדרים שעה לאשדוד. זהו. אפשר לוותר על שני שלישים מהמדינה בשביל למצוא את הקבוצות על המפה. פריפריה? חפשו בליגות הנמוכות.
ויש גם את ק"ש. כבר לא הבייבי של הליגה, אבל קבוצה עקשנית, שבזכות איזי שרצקי (עקשן לא קטן בפני עצמו) ולא מעט כישרונות מקומיים, מצליחה לפתוח עונה עשירית רצופה בליגה הבכירה. הפרויקט של איזי, שכבר הכניס לארון התארים צלחת אליפות וגביע, מוצא בכל שנה את האנרגיות להמשיך הלאה, וכמו הבעלים - גם הוא מצליח נגד כל הסיכויים.
אנחנו מסתכלים ימינה ושמאלה, ובעיקר דרומה, אל טבריה ובית שאן, אל הקריות והמושבות, אל עיירות הפיתוח, אל הרצליה וחולון, אשקלון וראשל"צ - ולא רואים אף אחת מהן איתנו. אני יודע שעבור אוהדי כדורגל, משחק חוץ בקריית שמונה זה כמו טיול שנתי, אבל בחייכם - כמה פעמים אתם מקבלים הזדמנות לנסוע לטייל, לעבור בקיאקים, להשקיף על החרמון, לטייל באגם החולה ואז לראות כדורגל? אין חוויה יותר ישראלית מזו. ואם יש לכם קצת זמן, בואו להסתובב בעיר שלנו, ולראות מה יש לה להציע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
