במונחים של כדורגל באר שבעי, רוני לוי היה מת מהלך כבר חודשים רבים. גזר הדין הציבורי ניתן כבר מזמן, כשלוי שכח מה שכל מאמן טירון ומעודכן תקשורתית יודע לעשות – לשים יד על הפה כשהוא מסנן משהו. המאמן נשמע אומר "אפסים" לעבר הקהל הלא מרוצה, ופה נפלה כבר המאכלת.
לא עזרו כל ניסיונות הריפוי והאיחוי. יכול להיות שהקהל היה נרגע אם הקבוצה היתה משחקת את הכדורגל פרימיום לו הורגל בימי ברק בכר ההולכים ומתרחקים. פצעי אוהב הם המייסרים מכולם, ולכן כשראו את המאמן "שלהם" מטפס לגבהים עם מכבי חיפה, על חשבונם, התסכול גדל משבת לשבת.
הניצחון של מכבי ת"א אתמול בהרי נצרת הקים סופית את אלונה מהספה. כשהן נפגשו בפעם האחרונה, בבלומפילד, ב־8 בינואר השנה, לב"ש היה יתרון אדיר של 15 נקודות על הצהובים, שעומד להתפורר סופית לאבק בשבוע הבא. מאז, בשמונה משחקים, התל־אביבית אספה 22 מ־24 נקודות, לעומת 9 של רוני לוי ושחקניו.
לוי לא טיפש. בשבועות האחרונים שפת הגוף שלו ניסתה לשדר שליטה ופיוס, כולל חיוכים מאולצים שלא התחברו למצב בשטח. אשמתו של לוי במצב לא מוחלטת. העליהום עליו, כולל התקשורתי, היה די חסר רחמים. האווירה בכדורגל הישראלי, והעונה במהדורה מוקצנת במיוחד, היא של ג'ונגל מנוול.
כולם כולל כולם חסרי חמלה, הבנה ורחמים. אבל בסופו של דבר מדובר בארגון כדורגל עם תקציב גדול, בערך 60 מיליון שקל, שאין קשר בין מיקומו בטבלה, לביצועיו בשטח. רוני לוי מנצל לגמרי עונת כדורגל חלשה, התפוררות של מועדוני דגל כמו הפועל ת"א ובית"ר ירושלים שהפסיקו להיות תחרותיים, ועלייתן של קבוצות דרג 3 שנכנסות לוואקום. במצב שכזה, הדרישות ממנו מובנות.
הצלחותיו של לוי הם בחלק ההגנתי. מיגל ויטור נותר צוק איתן גם בגילו המתקדם ולמרות פציעות מסיימות קריירה, וזו עונה טובה מאוד לרמזי ספורי ומריאנו בריירו, שמפיקים הרבה יותר מסף הציפייה מהם. אבל פה הטוב נגמר ונפערת התהום. עומר אצילי ודור מיכה נחלצו בעור שיניהם מפרשת הקטינות, אבל בעוד הראשון פרח בחיפה והשאיר את שרידי האירוע ברמת התודעה, מיכה הוא הצד האפל בירח הזה.
קשיי ההתאקלמות שלו, רחוק מאיזור הנוחות התל־אביבי שלו, לא מצאו אוזן קשבת אצל המאמן שהשאיר אותו הרבה על הספסל, מה שיצר גם פה כעס בקהל, שציפה לקרדיט משמעותי ביותר לפוטנציאל הזה. אבל מיכה שקע, וההרחקה מול הפועל ת"א, דקה לפני שהקבוצה גם ספגה שער –סימלה לגמרי את מה שהוא מרגיש מהעונה הזאת.
בב"ש משחקים מלך השערים של הליגה בשנים האחרונות, ניקיטה רוקאביצה, ואיתי שכטר, בחור שהוא דבק מגע בכל חדר הלבשה. בשלב די מוקדם העונה, תועלתם נעלמה, וכששחקנים מסוגם מאבדים את חדוותם – תם הטקס והגיע הטלפון מהבוסית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו