היריבה הגדולה של הפועל חולון של העונה הזו, היא הפועל חולון של העונה שעברה. הקבוצה של סטאפנוס דדאס העמידה תקן איכות חדש למועדון, בעיקר לגבי המשחק בליגת האלופות באירופה. היא ניצחה משחקים צמודים רבים, היא קלעה סלים גדולים על הבאזר, היא שיחקה כדורסל מקורי וחוצפני, יצרה הוויה של ווינריות והנאה, והיתה הבלבוסטה בכל מקום אליו הגיעה, בוודאי בהיכל הרוגש.
קשה מאוד להשוות וזה גם לא הוגן, אבל לקבוצה הנוכחית חסר הכישרון בקו האחורי שהיה לטיירוס מגי וסי ג'יי האריס, ואם נוסיף לזה את חוסר המעוף והשמרנות של מאוריציו בוסקאליה, ונתבל במשחק מוקש נגד קבוצה עם סגל מוגבל וחסר שיצרה תחושת זחיחות וחוסר בהילות, קיבלנו את המתכון המושלם להפסד מביך פינת מחפיר, שיהיה קשה מאוד להתאושש ממנו.
הפועל חולון ומאמנה הפסידו את המשחק במו ידיהם. בשיקטאש קבוצה נחמדה אבל הופיעה בלי שלושה משחקניה הבכירים, שיתפה ילד מהנוער (בן 17) ועוד ילד מהנערים (בן 15) בדקות משמעותיות, ושני הגבוהים שלה היו עם ארבע עבירות בדקה ה 26.
היא שיחקה לאט ושקול, וניהלה את קצב המשחק שנוח לה. וחולוניה, במקום ללחוץ ולרוץ ולהתיש את הסגל הקצר, לנצח את חוסר הניסיון של הילדים וההרכבים הלא מאומנים, שיחקה לאט ולידי התורכים, וגם כשלא רצה, עדיין הנמיכה את ההרכב ואיבדה את היתרון מתחת לסל שעוד היה לה, טעות שהגיעה לשיא בכדור האחרון.
במינוס נקודה, כשברור שהתורכים יילכו לחדירה, בוסקאליה עלה עם חמישה גארדים, כאילו חושש משלשה, בלי זאק ובלי קייזר, ונכנע לחדירה מסורבלת של וויטהאד. הכל הפוך. זה שבוסקאליה לפחות ג'נטלמן ולא מורחק כל משחק שלישי כמו דדאס, לא מוריד מהגעגועים ליווני המשוגע שהרגיש את הקבוצה שלו והיה גם חביב האוהדים. אוהדי חולון כרגע חושקים שפתיים בכאב וכעס, אבל הקרדיט למאמן הסימפטי הולך ואוזל.
ג'ו רגלאנד, גם בלי השוואה לקאנונים של העונה שעברה, ממשיך לאכזב. הוא בעיקר משחק עם פנים עצובות, ללא התלהבות, מחושב מדי וקר מדי, והפעם היה גם לא מאופס וחירב בכל דקה שהיה על המגרש. ההחזרה שלו במקום משגב בסיום היא עוד אקט שגוי של בוסקאליה שהפסיד את המשחק. מאמן חייב לראות בעיניים של השחקנים שלו כמה הם רוצים לנצח.
אז אדם סמית' באמת רצה ונתן את משחק ההטבלה שלו. אבל להשאיר את גיא פניני על הספסל עד הדקה האחרונה? כמה טעויות אפשר לעשות ולצפות לנצח? ולהפסיד 73:72 – התוצאה בה זכתה חולון באליפות הליגה ב 2008? כאב לב כפול לאוהדים.
לבוסקאליה יש צ'אנס אחרון להציל את העונה שלו ושל הקבוצה שלו בשבוע הבא באיסטנבול. חולוניה תצטרך להגיע לשם אחרת לגמרי. אגרסיבית, רצה, מרביצה, לוחצת, משוגעת. בכל צורה אחרת, היא תסיים את העונה האירופית שלה, ותרגיש מאוד רע עם עצמה. רע עד כדי שינויים קיצוניים בסגל, וגם על הספסל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו