סינדרום ירושלים: משה חוגג - סוף ידוע מראש

לאורך כל השעות שעברו מאז יצאה ההודעה על "בכיר" בכדורגל שנעצר על חשדות חמורים, שקשורים במטבעות קריפטו ובהונאה, כולל עבירות מין - לא חלפה אצלי לרגע המחשבה שמדובר ביעקב שחר, באלונה ברקת, באיזי שרצקי, במיטש גולדהאר או ביואב כץ. בשעות אחר הצהריים, כששוחרר לפרסום שמו של משה חוגג, קשה לומר שנפלתי מהכיסא. השאלה הגדולה היא - למה לא נפלתי מהכיסא?

יכול להיות שחיבורו של חוגג לבית"ר ירושלים האיץ את נפילתו, כי להבדיל, למשל, משחר שמינף את הפרסום והפילנתרופיה לטובת עסקיו האחרים, חוגג - לצד עסקיו המכוערים לכאורה שנחשפים כעת - טעה לחשוב שבית"ר תמנף אותו, כפי שב"ש או ק"ש מינפו את אלונה ואיזי, ששמו כסף עצום גם בגלל המילה הגסה הזאת - ציונות.

בית"ר - ואני לא יודע מי הכתובת שם ולא בטוח שיש - צריכה לשאול את עצמה: איך לאורך כל השנים אנשים מסוגם של גאידמק, אגייאר, טביב וחוגג ניהלו אותה? איזו סיבה יש לאיש עסקים לגיטימי, ללא שלדים בארון, עם כסף אמיתי ולא במזוודות, להיכנס למועדון שמתנהל כמו שכונה?

איזה איש עסקים יכניס את הביזנס שלו לספרים של בית"ר בצורה מסודרת, מבלי שיגיע בתוך חמש דקות טלפון מרואה החשבון שידרוש לעצור את הכל?

חוגג הצליח להתל בחלקים של התקשורת, ואפילו לזכות בזמני מסך יוקרתיים אצל דני קושמרו באולפן שישי ובשאר אכסניות נעימות, כי מכר סיפורים גדולים מהחיים על חיבורים עם נסיכים במפרץ ומלחמת חורמה בלה פמיליה. חוגג עמד ודיבר כמו רובספייר, תוך כדי שבסיסי הבסטיליה שלו מנוקבים לכאורה בשחיתות ובהונאה חזירית.

אברם לוי, המנהל של פעם, הסביר היום כמו אחד שנתקע בסבנטיז, שבית"ר לא צריכה בעלים, ותדע להסתדר בעצמה כמו באליפויות של פעם.

הקורבן של סינדרום ירושלים הזה היא בית"ר עצמה, שתאבד את הארנק התורן שלה ותצטרך למצוא כוח אחר שיילחם בארגון האוהדים הגזעני, ששולט בנרטיב ובוודאי חוגג עכשיו את נפילת החוגג.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אני מציע לברית הבריונים הזאת לא לשמוח על נפילת אויבכם, כי ערב חג החנוכה - השמן לא יישאר אפילו להדלקת הנר הראשון במנורה.