להתחיל מבראשית: אלביון האורוגוואית סוף סוף בליגה הבכירה

לממד הזמן חשיבות אדירה בספורט בכלל ובכדורגל בפרט. לפעמים, המתנה לאירוע מסוים הופכת אותו לגדול יותר וחשוב יותר, כי היא מעניקה לו איזשהו אלמנט היסב טורי של אז ועכשיו ושל כל מה שבאב מצע. עם הזמן נבנית עלילה שמספרת סיפור שלם וארוך, ולרוב גם מאוד מאוד מפותל, כפי שקרה למשל עם האליפות של הפועל באר שבע אחרי 40 שנה, עם זאת של ליברפול אחרי 30 שנה, ועם עשרות אירועים שההמתנה להם נמתחה על גבי עשרות שנים. מהבחינה הזאת של ממד הזמן - לא היה, וספק אם אי פעם יהיה, סיפור כמו זה של אלביון האורוגוואית.

שלשום, כשנותרו שלושה מחזורים לסיום העונה בליגת המשנה באורוגוואי, אלביון סיימה בתיקו 1:1 מול ראסינג ועם 43 נקודות הבטיחה את העלייה לליגה הבכירה. היא השיגה את המטרה שהציבה לעצמה, ובכך הגדירה מחדש את המילה היסטוריה. אם 30 ו-40 שנים נחשבות לפרק זמן ארוך של המתנה, הקבוצה הקטנה ממונטבידאו שמה סוף ללא פחות מ-116 שנים עד שהצליחה לשוב לליגה הראשונה.

בפעם האחרונה ששיחקה שם השנה היתה 1905, אבל אז היא התפרקה, חדלה מלהתקיים, ניסתה לבנות את עצמה מחדש ונבלעה בתוך הליגות הנמוכות. גם כשהכדורגל באורוגוואי הפך מקצועני ב-1932, אלביון לא הצליחה להביא את עצמה לרמה הנדרשת, עד השנה; "הצדקנו את ההיסטוריה של המועדון הזה" אמר הנשיא לאונרדו בלאנקו; "אלביון היתה בסיטואציה שהיא לא ראויה להיות בה נוכח החלק שלה בעבר של הכדורגל האורוגוואי. ידעתי שיבוא היום וההיסטוריה שלנו תדחף אותנו למקום שבו אנחנו צריכים להיות".

ההיסטוריה של אלביון בהחלט לא תואמת את המצב. מדובר, לפי היסטוריוני ספורט מקומיים, במועדון הכדורגל הראשון שהוקם באורוגוואי. זה קרה ב-1891, כשהמקימים היו תלמידי בית הספר האנגלי בעיר הבירה ובראשם בחור בשם הנרי קנדיד ליכטנברגר. השם אלביון ניתן כמחווה לממציאי המשחק מבריטניה וב-1900, היתה הקבוצה אחת מארבע מקימות הליגה.

מסמך שנשלף מארכיון הכדורגל הציג את הכרזה של משחק הליגה הראשון בתולדות המדינה - אלביון מול פניארול ביולי של אותה שנה. הקבוצה היתה אמנם חלוצה, אבל לא היו לה חלוצים.

היריבות שהוקמו אחריה עשו זאת טוב יותר, ומדי שנה אלביון הידרדרה ונחלשה. השיא הגיע ב-1905, אז סיימה עונה ללא נקודות וכשהיא מפסידה 11:0 לאינדפנדיינטה שזה עתה נוסדה. הכישלון הזה התחיל את הדעיכה שתימשך 116 שנים. בעשורים הבאים אלביון חיפשה את עצמה בליגות קטנות ובטורנירים משניים, היא הקימה קבוצות בייסבול וכדורסל, ורק ב-1978 חזרה לליגות המקצועיות באורוגוואי.

"אף אחד לא ישכח אותנו"

נקודת המפנה הגיעה ב-2017, פורמט חדש הציע לקבוצות החובבניות מסב לול חדש לליגת המשנה המקצוענית, ואלביון קפצה על המציאה. היא זכתה בטורניר האפרטורה (החצי הראשון של העונה) ובכך העפילה לגמר מול קולון, שהמנצחת בו משיגה את הכרטיס. אחרי 1:1 באצטדיון נסאצי הישן והקטן, הגומלין כבר נערך בסנטנריו העצום - האצטדיון הלאומי של אורוגוואי.

"היו לנו הרבה שיחות עם פסיכולוגים לפני המשחק", סיפר הקשר לאנדרו פרננדס, והשיחות עזרו. משחק קשוח שכלל ארבעה כרטיסים אדומים, שניים לכל קבוצה, הסתיים בניצחון 1:2 וכרטיס לליגה השנייה. "דאגנו שאף אחד לא ישכח אותנו" חגג אז הבלם אגוסטין לוקאס, שכמו הקבוצה שלו שיחק הרבה שנים בליגות הנמוכות. לראשונה ב-126 שנות קיומה הפכה אלביון לקבוצה מקצוענית, עכשיו רק נותרה לה המשימה החשובה: לשוב לליגה הבכירה.

אחרי שלושה ניסיונות כושלים שהסתיימו עם מקומות ‪,13 ,9 ,11 מונה אשתקד לתפקיד המאמן דרלין גאז'ול, שוער עבר בן .59 עם השקעה נכונה של ההנהלה החדשה, וסגל אלמוני לחלוטין שכולל רק שני שחב קנים זרים מקולומביה, אלביון הציגה את הכדורגל הכי יפה והכי התקפי בליגה. בחודשיים האחרונים היא רשמה רצף של שבעה ניצחונות ובמחזור האחרון השלימה את העבודה עם התיקו מול ראסינג.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

נרגש ודומע התייצב גאז'ול מול המצלמות ואמר: "אף אחד לא נתן לנו סיכוי, וכולם רק חיכו שניפול וניעלם עוד פעם, אבל אנחנו נלחמנו עד הרגע האחרון והוכחנו כמה אנחנו צנועים ומוכנים להקריב למען המטרות שלנו". ומה המטרות הבאות של קבוצה ששמה סוף להמתנה של 116 שנה? לפי גאז'ול, לא הכי צנועות: "עכשיו אנחנו רוצים לזכות בתארים", הכריז, "לשים את הדובדבן על הקצפת".