בני סכנין תמיד נחשבה לסמל ההשתלבות של החברה הערבית בכדורגל הישראלי. מסינדרלה שזוכה בגביע המדינה, דרך משלחת שחקנים לנבחרת הלאומית - ועד ליריבה הגדולה של בית"ר ירושלים, כמעין חותמת לעוד משחק גדול בליגת העל. לאורך השנים, למי שהספיק לשכוח, תמיד דיברו בתקשורת הספורט ובקבוצות הספורט על האירוח הלבבי באצטדיון שנבנה על חשבון הכסף הקטארי.
אבל משהו רע עובר על הקבוצה מסכנין - למעשה, היא הפכה להיות קבוצה קלאסית של יהודים־ישראלים: מתבכיינים מהבוקר עד הערב שדופקים אותם, אבל לא מסתכלים בחצר האחורית כשהם מביאים את השכונה הרגילה שאנחנו מכירים מכל קבוצות הליגה. מוחמד אבו יונס בוכה בכל מקום, אבל כשהוא עובר על חוקי המינהלת, או לחלופין האוהדים שלו מתחרפנים אחת לשבועיים - הוא בוחר להיות פוליטיקאי.
אז בואו נעשה סדר. כן, האירוח בסכנין עדיין נפלא, והאוהדים שהשליכו את האבנים לעבר היציע של מכבי נתניה הם קומץ מתלהם שהיה משליך את האבנים האלה בלי שום קשר לקבוצה, כי הוא פשוט מחפש אלימות לשם אלימות. לא מדובר בכל אוהדי סכנין, ובטח אין שום קשר לשחקני הקבוצה. עם זאת, לא ייתכן ש־200 אוהדי נתניה יוצאים למשחק חוץ מול יריבה שאין עימה שום יריבות מיוחדת, וזה מסתיים בסלעים שעפים לתוך היציע, לעבר מבוגרים, ילדים ונשים. הלו, אנחנו בשנת 2021, לא בימק"א או בווסרמיל של שנות ה־70 וה־80.
לפני שאנחנו מתלהמים על כך שזריקת האבנים המכוערת בסכנין היא חלק מהניתוק המתמשך של החברה הערבית מהחברה הישראלית בכל הקשור לאי־ציות לחוק, שכולל מכות לשוטרים ושום רצון להשתתף במאמץ המשותף למלחמה בקורונה, אפשר לתת לאדומים של אבו יונס עוד הזדמנות אחת. האלימות בכדורגל הישראלי היא לא בלעדית לאוהדי סכנין, כמובן, אבל מיותר לחשוב מה היה קורה אם היה מדובר באוהדי בית"ר ירושלים, לדוגמה.
כן, משטרת ישראל יכולה לסגור את אצטדיון דוחא, או לחלופין לפוצץ אוהדים במכות במחשכים כפי שהיא עושה ברוב האצטדיונים. אבל האחריות היא קודם כל של הקבוצה: אם אתם חלק מהדבר הזה שנקרא "הכדורגל הישראלי" - אז זה בא עם אחריות, גם אם החברה הערבית הופכת אלימה יותר יותר.
תשאירו את הפוליטיקה בחוץ, תשמרו על הפנינה שבניתם בעשר אצבעות בדור האחרון, ואל תיתנו לאף אחד הזדמנות לפרק הכל. כי אבן אחת שטיפש משליך מחוץ לאצטדיון יכולה להעלים את הקבוצה שלכם לתמיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו