1. איזו הכנה נהדרת היתה לקראת משחק העונה בבלומפילד. אחר הצהריים היה קצת חלש בערוץ הסרטים, אז שרפנו קצת זמן בצפייה באותו יצר הרס עצמי של סכנין, ששברה שיאים של חלטורה בהכנה של דוחא למשחק חשוב.
תאמינו לי שרק בגלל רצון וכוונות טובות של אלונה ברקת, וחמלה שלה על אבו יונס, היא לא הסתלקה בצדק עם האוטובוס שלהם כדי לסדר לעצמה ניצחון טכני קל. 0:0 זו מתנה שסכנין יכלה רק לחלום עליה אחרי הבושה והחרפה הזאת.
2. בינתיים בבלומפילד התארגנו כ־26 אלף איש בשני מחנות (אווירה כמו בדרבי של בלגרד), כדי לסגור ים של חשבונות פתוחים. למשל מה זה ניצחון אחד של חיפה מולם ב־32 משחקי ליגה. אחד! בפעם האחרונה שחיפה ניצחה בבלומפילד בליגה, יענקל'ה שחר היה קטין. לא תאמינו מי הבקיע להם אז – אלירן עטר וגארי קגלמכר, שזה באמת טלוויזיה בשחור לבן וסרט אילם.
לנצח אותם חיפה עוד לא הצליחה בינתיים, אבל היא הגיעה לכאן אלופה עם ביטחון, פיינורד על החגורה והרכב איכותי שעשה קילומטראז', לעומת בעלת הבית, שלא ברור למה – מחלטרת את פתיחות העונה שלה, ומגיעה לספטמבר לא סגורה על עצמה.
ועם כל היתרונות של חיפה, ועזיבתם של כוכבי מכבי ת"א לכל עבר, ושבעה חדשים בהרכב לעומת העונה שעברה, ובלי מילה על עומר אצילי – מכבי ת"א היא ברזל, פלדת אל חלד, שהזכירה את המפגשים של פעם. חיפה היתה יפה ומבריקה, אבל ת"א "אברם גרנטית" קשוחה, לעיתים גם אלימה.
עידן נחמיאס, יופי של בלם (קדימה כבר לנבחרת!) היה ראשון לגשת ולכבוש, אבל חיפה חזרה עם מהלך מסחרר ממש של כל הטבחים שלה, שהכינו מכולם דווקא לסאן מנחם.
כל החדשים במכבי ת"א (דניאל פרץ יגיע רחוק) הבליטו דווקא ישן אחד, שרן ייני. במדינות אחרות בונים בכניסה לאיצטדיונים פסלים לכבוד חוטבי עצים מסוגו. ייני הוא הדי.אן.אי שנבנה שם בעשור הזה.
בבישול שלו לסטיפה פריצה התגלה לו לאו מסי בחלום, ואם לא מספיק, הוא סיים משחק עם תחבושת סטייל אריק שרון לראשו. כי כמו שאמר ארל ווילימאס – נו באדי פאק ווית' מכבי אין דה יד.
3. אז מה היה לנו. משחק עונה נהדר, חרפה בסכנין, ואחד, עידן לייבה, שאיבד את זה והרחיק את אדי גוטליב, שבאמת התגונן מחוליגן שפרץ למגרש. פלא שנוף הגליל במקום הראשון בליגה?
