זה ידוע שבישראל יש 9 מיליון פרשנים לכל דבר, ו-10 מיליון פרשנים לכדורגל. כמו כל דבר בסמבטיון הישראלי, הכל מתערבב לנו למהומת אלוהים, בטח שגם לפוליטיקה וספורט.
כנסו רגע לראש של המאמן הלאומי. ווילי רוטנשטיינר היה צריך להכין את המשחק החשוב נגד אוסטריה תחת לחץ ציבורי מבחוץ, כולל לחץ של מדליקי מדורות במקום העבודה שלו – לבוא חשבון עם מונאס דאבור. אני מעריך ב-90 אחוז שאם לנבחרת היה מאמן ישראלי, דאבור לא היה פותח אתמול. מקומי היה נכנע ללחץ. ווילי החליט שדאבור יפתח. דאבור הכיל את הבוז, כבש את השני, סימן לב ליציעים ועשה פרצוף של 'סליחה שכבשתי'. ככה זה כשיש לך מאמן שחי מחוץ לביצה.
חצי שעה וקצת במחצית הראשונה, ישראל הובילה 0:3 משלושה מצבים, למרות שאוסטריה טיילה לנו ברחבה בצורה משפילה והגיעה ל-15 מצבים. יש לנו נבחרת עם פלג גוף עליון של מר עולם, עם שלושה גובי חובות ברמה אירופית גבוהה – סולומון, זהבי ומונאס, וחלק תחתון בתת תפקוד. תנו לישראל לשחק עם אפרים דוידי/שלמה אילוז/נסים ברדה, והיינו 25 בעולם, ולא 86. חרדות הביצוע של טיבי ודגני נמאסו עלי ביג טיים. זה הסתיים בנס עם ספיגה מינימלית וירדנו למנוחה אחרי מחצית הזויה ובלתי נשכחת.
במחצית הפציצו אותי בתחזית על החצי השני. עניתי שפסימיות זעירה, כי סטטיסטיקות טבען להתיישר, אבל עוד לא הפנמתי שישראל היא נבחרת של פנטזיסטים. הם עשו 3-2, וההיגיון והסדר הטוב הרימו ידיים. נותרנו חשופים לגורלנו, אבל ביטון ירד לעזור וגם ההגנה האוסטרית נסחפה לשטויות משלה. גלזר חטף ושון וייסמן לקח מה שנתנו לו - ובום לחיבור, 2:4 מוכר לשני הצדדים.
אותי לימדו שחלק קדמי מוצלח הוא פונקציה של כישרון, והגנה זו עבודה קשה של תיאום. למרות האינטרסנטים מטעם, לא דחוף לי כרגע להחליף את רוטנשטיינר. מאז גרנט אני לא זוכר שחקנים מחוייבים כל כך למאמן שלהם, מעבר לזה שבישראל לא מוכנים לשלם הרבה כסף למאמנים זרים, וגם ברק בכר תפוס. רדו מדאבור, ובעיקר מהאוסטרי שפירק הלילה את המולדת שלו. מעניין אם צעקו לווילי אתמול בווינה שהוא בוגד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו