בין ברזיל ללב של כולנו: פרידה מסלבה ברזילאי
הוא היה הבדרן הגדול ביותר בתקשורת הספורט הישראלית, והעיתונאי הגדול ביותר מבין הבדרנים. הוא אהב כדורגל יותר מכל דבר. הוא היה יחיד במינו • דור הופמן נפרד מסלבה הברזילאי, שנפטר היום בגיל 69
היתה לי הזכות הגדולה לעבוד עם סלבה בשש השנים האחרונות. בשידורי הכדורגל מדרום אמריקה בספורט1, שלרוב מתקיימים בשעות הקטנות של הלילה, חלקתי איתו זמן איכות שאנצור בליבי לעד.
שמחת החיים שלו - בכל שעה, בכל תוצאה ובכל מצב נתון - היתה מידבקת, וגם היוותה עבורי שיעור לחיים.
בדרכו הייחודית, סלבה לימד אותי ואת כל מי שהיה סביבו שזה רק כדורגל, שהכל טוב ושצריך ליהנות מזה.
עם המבטא הברזילאי שלו, חולצות ואשקו דה גאמה שאיתן התהלך בגאווה, מטבעות הלשון שטבע בחינניות, כמו "העביר מתחת לחצאית", "בבריכה עם פיראנות הסוס שותה עם קשית" ו"כשהתקרה בלול נמוכה התרנגול מסתרק הצידה", וצעקת "פנדל" שמרטיטה את הלב גם כשהעבירה נעשית בחצי המגרש ופנדל אינו אפשרות בחוקה - סלבה ברזילאי הצליח לעטוף את המשחק בעטיפה הכי צבעונית בנמצא.
הוא היה הבדרן הגדול ביותר בתקשורת הספורט הישראלית, והעיתונאי הגדול ביותר מבין הבדרנים. הוא אהב כדורגל יותר מכל דבר. הוא היה יחיד במינו.
סלבה היה סבא, אבא, אח, חבר ולפעמים התנהג כאחרון הילדים. הוא היה עולם ומלואו במלוא מובן המונח הזה. הוא ידע הכל, הכיר את כולם, הלב שלו היה מספיק גדול כדי להכיל כל אדם שנקרה בדרכו.
באופן אישי, אהבתי את סלבה מאוד. את החיוך שלו, את האוכל שהיה מביא לי, את הסיפורים שלו, את התשוקה לכדורגל, את התמיכה שלו, את ההומור, את הפתגמים, את הידע ואפילו את האהדה לברזיל.
אבל הכי אהבתי שהיה קורא לי "דביל", במבטא ברזילאי, שהשאיר אותי תמיד עם חיוך דבילי על הפנים.
אוהב אותך, דור הופמן
