אחד מהסרטים הפופולריים ביותר בנטפליקס בתקופה האחרונה הוא "Malice at the Palace". הסרט הדוקומנטרי באורך 69 הדקות מגולל את אירועי האלימות שהתרחשו במשחק האן.בי.אי שהתקיים ב־2004 בין דטרויט לאינדיאנה, ומציג את האירוע כולו בזוויות חדשות ובפרספקטיבה של 17 שנים.
למי שטרם ראה, אזהרת ספוילר: קטטת שחקנים יחסית תמימה מקבלת תפנית חדה לאחר שאחד מהאוהדים משליך כוס שתייה על שחקן אינדיאנה, רון ארטסט. מהנקודה הזאת, האירוע מאבד שליטה כאשר שחקני הפייסרס עולים ליציע להתעמת עם אוהדים, שמצידם משליכים עליהם מכל הבא ליד.
בימים שאחרי, התגובות בארה"ב היו קשות. הביקורות הופנו תחילה לשחקנים, שהוגדרו "פרחחים ילדותיים" וכן הלאה, ושספגו עונשי הרחקה קשים בהחלטות חד־צדדיות שקיבל הקומישינר של הליגה, דיוויד סטרן. בהמשך גם האוהדים המעורבים שילמו את המחיר, ובדיעבד - וזה מה שהסרט עושה בצורה הכי טובה - מתקבלת התחושה שהאירוע הזה שינה הרבה מאוד דברים בנוגע לאלימות במגרשים, ובעיקר בדרך ההתמודדות עם מקרים כאלה.
כל מי שראה את הסרט ודאי נזכר בו כשצפה ביום ראשון באירועי המשחק בין ניס למארסיי, במסגרת המחזור השלישי של הליגה הצרפתית. גם כאן, בקבוק שתייה שנזרק מהיציע הצית דרבי שמלכתחילה היה חם. לקראת סיום המשחק, כשניס הובילה 0:1 משער של קספר דולברג (שער יפה כשלעצמו עם החזה), בקבוק שעשה את דרכו מיציע המארחת פגע בחוזקה בגבו של כוכב מארסיי דימיטרי פאייה. בדיוק כמו ארטסט לפני 17 שנה, פאייה לא נשאר חייב וזרק את הבקבוק חזרה לכיוון האוהדים.
את תפקיד סטיבן ג'קסון וג'רמיין אוניל - שב־2004 שימשו שומרי הראש של שחקן אינדיאנה העצבני - תפסו בצרפת מתאו גנדוזי ואלברו גונסאלס, שהגיעו במהירות להתעמת עם האוהדים. משם, כבר אי אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור.
כמו בפאלאס של הפיסטונס, גם באליאנץ ריביירה של ניס אי אפשר היה להשליט סדר. אוהדים מול שחקנים, מאמן מארסיי חורחה סמפאולי ועוזרו מול סדרנים, משחק מפוצץ וכאוס שבצדק זכה להשוואות לאותו אירוע מכונן, שהתרחש בארה"ב לפני 17 שנים. התקשורת הצרפתית, בדיוק כמו זאת האמריקנית, שלפה את המילים הכי חריפות שלה והגדירה את האירוע כ"פארסה" ו"בושה שאינה מתקבלת על הדעת".
כולם מאשימים את כולם
כמו בכל אירוע שכזה, ובטח שכמו ההוא בין אינדיאנה לדטרויט, גם בקרב הריביירה בין מארסיי לניס, השלב הראשון כשהעשן התפזר היה האשמות הדדיות. "מאכזב שזה נגמר ככה, אבל ברור לגמרי מה קרה", אמר נשיא ניס ז'אן פייר ריבר, שמיהר להאשים את שחקני מארסיי ואת אנשי האבטחה של הקבוצה. "הם לא היו צריכים לעלות לדשא ולהתעמת עם שחקנים שלנו", אמר לתקשורת הצרפתית.
מנגד, נשיא מארסיי פאבלו לונגוריה טען ששחקניו הם אלה שהותקפו, ושההחלטה לא לחדש את המשחק היתה שלהם, מחשש לביטחונם האישי. "השופט הסכים איתנו" סיפר לונגוריה, "והוא זה שהודיע למאמן סמפאולי שאין לו אפשרות להבטיח את ביטחון השחקנים". לאחר ששחקני מארסיי העלו תמונות המציגות את הפציעות שספגו מהעימות עם האוהדים ואנשי האבטחה, גם ראש העיר בנואה פאיאן הגיב לאירועים, וצייץ בטוויטר: "שחקנים פצועים, אבטחה כושלת, אסור היה לנסות ולחדש את המשחק, ומעציב אותי שחשבו על זה. אני גאה בשחקנים שלנו על כך שהחליטו להפסיק את הביזיון הזה".
הסרט "Malice at the Palace" מציג את הרגע שבו האלימות במגרשים באן.בי.אי - שהיתה קיימת לפני המשחק ההוא ועדיין קיימת - חצתה את הקו האדום. המפגש האלים בין האוהדים לשחקנים היה דבר שהקומישינר סטרן והתקשורת לא היו יכולים לשאת, ולכן הטיפול והענישה היו מהירים וקיצוניים. יש שיגידו קיצוניים מדי.
באופן יחסי, בכדורגל הצרפתי יש הרבה מאוד אירועי אלימות שבהם מעורבים שחקנים ואוהדים. מארסיי היתה מעורבת בכמה כאלה בשנים האחרונות, אבל הרושם הראשוני שמתקבל הוא שמה שקרה ביום ראשון מזכיר יותר מכל אירוע אחר את זה של 2004 בדטרויט. "נחצה כאן קו אדום בכל הנוגע לאלימות במגרשים", הכריזה שרת הספורט הצרפתייה רוקסנה מריסננו. "אני מתכוונת להילחם בתופעה ולהעניש את המעורבים שאחראים למה שקרה שם".
רק לא להגיע לנטפליקס
ועדת המשמעת של הליגה זימנה את שתי הקבוצות לדיון שייערך מחר, המשטרה פתחה בחקירת האירוע ושרת הספורט הדגישה שהיא נחושה לבחון כיצד האוהדים הרשו לעצמם להיכנס למגרש ולתקוף את השחקנים. "זה חייב להיות אירוע מכונן בכדורגל הצרפתי", סיכם לונגוריה.
ב־2004, כשהאירוע היה מכונן עבור האן.בי.אי - בזמן שהליגה ניסתה לנקות את תדמיתה ה"שחורה מדי" ולשפר את הרייטינג - הפתרון היה האשמת שחקני האורחת. ארטסט ספג הרחקה עד לתום העונה, ג'קסון ואוניל הורחקו מ־30-15 משחקים והנרטיב היה אחד - הם ה"רעים". ואפילו שהסרט מבליט את אחריות האוהדים, האבטחה והתקשורת, גם בחלוף 17 שנים הכתם על שחקני הפייסרס נשאר. האמריקנים עשו את זה עניין גזעי, כי ככה זה אצלם.
כשרואים ושומעים את הטיפול הצרפתי באירוע - עם דיווחים על עונשים לכל הצדדים של 4-2 משחקי הרחקה לשחקני מארסיי וסגירה עד להודעה חדשה של יציע האוהדים של ניס, שממנו נשלח הבקבוק - אפשר לשער שסרט לא יהיה על אירועי "ניס־מארסיי". כרגע נראה שהצרפתים יודעים את מה ש"Malice at the Palace" בא ללמד: לאירועים כאלה יש כמה צדדים, אסור לקפוץ למסקנות, ויש לבחון את כל הזוויות. בצרפת נחושים להעניש את כל המעורבים ולא לחפש את השעיר לעזאזל. והעיקר, לא להגיע לנטפליקס.