בן ג'ונסון, קארל לואיס והתמימות שכבר לא תחזור

כל חובב ספורט בן 40 ומעלה לא ישכח את בוקר 24 בספטמבר, 1988. אולימפיאדת סיאול. ריצת ה־100 מטרים נקבעה ל־5:55 בבוקר שעון ישראל, שעת צהריים בדרום קוריאה, והכי חשוב - פריים טיים של מוצ"ש בארה"ב.

אחרי שפספסתי את הריצה המטורפת של בן ג'ונסון באליפות העולם ברומא 1987, שם קבע שיא עולם של 9.83 שניות, אמרתי לעצמי שאת התחרות הזאת לא אפסיד. את ה"רגילה" הראשונה בצבא תכננתי לשבוע הזה. השעה אמנם לא שגרתית, אבל תחרות כזאת היא לא פעם בארבע שנים, אלא אולי פעם בדור. בן ג'ונסון נגד קארל לואיס בבמה הראשית של העולם.

אחרי תחקיר קצר, התברר לי שבבית כנסת סמוך יש מניין כבר ב־5:00 בבוקר. קמתי ברבע לחמש, ומאחר שהיה מדובר בערב סוכות אזי שהתפילה היתה קצרה יותר, וב־5:40 כבר התמקמתי מול המסך. לא היה צריך לצעוק "שקט בבית" כמו אורי זוהר ב"לול", וההתמקדות היתה בתמונה מסיאול ובקולו של ניסים קיוויתי.

ואז זה הגיע. במסלול מספר 3 לואיס, הילד הטוב של אמריקה והאתלט הכי מוצלח שהעולם ראה עד אז. במסלול 6, ג'ונסון, ג'מייקני שהיגר בנערותו לקנדה. ג'ונסון הביט קדימה. השמש בעיניים ושרשרת הזהב מתנדנדת על צווארו. דממה באצטדיון, ואז יריית ההזנקה.

שריריו של ג'ונסון הובילו אותו ליתרון ברור ב־50 המטרים הראשונים, ולמרות הסיומת החזקה הידועה של לואיס, ג'ונסון עוצר את השעון על 9.79 שניות - שיא עולם חדש שלעג למדענים שקבעו שבמאה ה־20 אף אחד לא ירד מ־9.80 (מאז בולט כבר הספיק לעצור את השעון על 9.58 ש' ב־2009). לואיס הגיע שני עם 9.92, בזמן שהמצלמות מתמקדות בו מנסה להדביק את ג'ונסון ולברך אותו כיוצא ידי חובה על הזכייה. איזו ריצה. היה שווה לקום לפני הזריחה עבורה.

אבל הבומבה האמיתית נחתה במוצאי החג. במהדורת חצות של 26 באוקטובר דיווח משה גרטל על ידיעות שלפיהן בן ג'ונסון כשל בבדיקת הסמים לאחר המרוץ. בימים שלאחר מכן נחשפנו למושג חדש: סטרואידים אנאבוליים מסוג סטנוזולול, שנתפסו בכמות גדולה במנת השתן של ג'ונסון. בבוקר זו כבר היתה השיחה המרכזית בעולם כולו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הוועד האולימפי הרחיק את ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים, שלל את מדליית הזהב שלו וגם את השיא העולמי. בוועדת החקירה שנערכה בקנדה הודה מאמנו צ'רלי פרנסיס, שג'ונסון השתמש בסמים מאז 1981. קרל לואיס, יריבו הגדול (יש הטוענים שנכשל בבדיקה דומה שהושתקה במבחנים האמריקניים), טען: "תמיד חשדתי בו. הוא נראה מהופנט". לא רק מדליית הזהב של ג'ונסון ירדה לטמיון, אלא גם עידן התמימות בספורט העולמי.