זה אחד הקיצים היפים ביותר שידעו חובבי הספורט בימי חייהם. אם פעם משחק של מכבי חיפה נגד קייראט הקזחית באמצע הקיץ היה מעדן שהיינו מחכים לו מלאי געגוע לליגת העל, אמש המשחק המהביל נראה כמו משחק שנלקח מערוץ הגולד, בטח לנוכח מה שהורגלנו אליו בחודש האחרון במגרשים ברחבי אירופה.
מה עוד אפשר לבקש, אם הגענו למצב שבסוף שבוע שבו משחקי הקופה אמריקה מסתיימים בדו־קרב ישיר בין מסי לניימאר, זה מרגיש לנו כמו משהו שאפשר לוותר עליו כי צריך לישון לפעמים? האם עוד נזכה לתקופת שפע שכזו בימי חיינו? תקופה שבה עונת האן.בי.איי נמתחת עד אמצע השרב בקרבות אדירים, שמוציאים מתוך הקרקס הזה את התשוקה האדירה לנצח ואת היכולת האנושית הבלתי נגמרת. ולצד היורו וקופה אמריקה, אנחנו גם נהנים מהשלבים המכריעים בווימבלדון עם נובאק ג'וקוביץ' שהופך אל מול עינינו לגדול מכולם. וגם אם אינכם חובבי טניס או אוהבים את הסרבי, עדיין קשה שלא להתלהב ממוצארט של הספורט הלבן, בטח לנוכח העובדה שבאך של הענף (רוג'ר פדרר) אותת אתמול שזה נגמר.
ומכל העונג הבלתי נגמר הזה, המתנה הזאת שלא מפסיקה לתת ומכניסה לחיינו משמעות רגעית מדי ערב ומזכירה לנו שהספורט הזה היה שם לאורך כל חיינו, גם בצבעי כחול־לבן, ומעולם לא עזב. כך יכולים רז זהבי האגדי ואיציק בן תורה, האיש שהחזיר את הפועל חדרה למפה ולא רק בספורט, להבטיח שהשנה הקבוצה שלהם הולכת עד הסוף, ושמנחם קורצקי יהיה גארת' סאות'גייט של תחנות הכוח פינת שיפודי דובי בגבעת אולגה. אז כן, עונת 2021/2022 מעבר לפינה, ועם כל הכבוד לכוכבים מגלקסיות רחוקות, אנחנו לא רוצים יורו, לא רוצים קופה וגם לא ווימבלדון - רק תנו לנו את גביע הטוטו ומועבט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו