ג'יימס נאנלי החליף לא מעט קבוצות בקריירה המקצוענית שלו. השהות הארוכה ביותר שלו בקבוצה היתה בפנרבחצ'ה בין 2016 ל־2018. זו גם היתה תקופת השיא של נאנלי שעבר בין האן.בי.אי, ליגת הפיתוח, הליגה האיטלקית, הליגה הישראלית והליגה הסינית, אבל בטורקיה הצליח להתקבע והתוצאות היו בהתאם.
נאנלי שיחק תחת ז'לימיר אוברדוביץ' באחת הקבוצות המובילות של העשור הקודם בתקופתה היפה ביותר וסיים עם אליפות יורוליג ועוד הפסד בגמר המפעל. אלא שמאז לא מצא את עצמו, וההגעה למכבי היא סוג של התנעה מחדש לקריירה. משהו לא התחבר לו מאז עזב את פנר.
הוא שיחק ארבעה משחקים באן.בי.אי, ואז כמעט עונה שלמה במילאנו עם מספרים טובים, אבל בלי השפעה ממשית על הישגי הקבוצה. אחרי הליגה הסינית היה לו קאמבק לא מוצלח לפנרבחצ'ה ובעונה שעברה שיחק רק 11 פעמים - תשע הופעות בניו אורלינס פליקנס ושתיים בנבחרת ארה"ב בגביע אמריקה.
בגיל 30 הוא בהחלט יכול לחזור לעצמו ומביא איתו לשולחן הרבה ניסיון אירופי. הוא מכיר היטב את היורוליג, ואפילו את הליגה המקומית אחרי ששיחק כאן במדי מכבי אשדוד ב־2015.
צירופו של נאנלי הוא במידה רבה שובה של העמדה מספר 3 למכבי ת"א לראשונה מאז דווין סמית', שהחזיק בה תקופה ארוכה וחשיבותו לקבוצה ידועה - עוגן שמייצב בין הגארדים לגבוהים. בעמדת הסמול פורוורד הכל כך חשובה שיחקו מאז כאלה שלא הצליחו (סוני ווימס, ויקטור ראד), אחרים שזה לא בדיוק תפקידם (מייקל רול), גבוהים שהוסטו לתפקיד (אנג'לו קלויארו) או גארדים (אלייז'ה בראיינט ויובל זוסמן).
לאייש את העמדה הזו בשחקן שזה תפקידו הטבעי זה דבר חשוב מאוד עבור הצהובים, שיוכלו להשתמש בפורוורד הוורסטילי גם בעמדות 4 ו־2. הבחירה בו מלמדת על ניסיון מעניין להוריד את העומס מסקוטי ווילבקין בדרך שבה לא השתמשו קודם.
עד עתה היו ניסיונות לאזן את סקוטי ברכז נוסף לצידו, אלא שעכשיו זה יגיע מעמדה מספר 3 עם שחקן שיידע להעביר את האש לכיוון שלו. שחקן מנוסה שיודע להוריד את הכדור לרצפה, יודע לקלוע מצוין מבחוץ (שתי העונות בפנרבחצ'ה 45 ו־55 אחוז לשלוש), יכול לשחק עם הגב ויכול ליצור מהלכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו