הדרמה הגדולה של ה"דד ליין דיי", היום האחרון של חלון ההעברות בכדורגל האירופי, לפחות מעיניים ישראליות, הייתה במעברו של מנור סולומון לוויאריאל הספרדית בהשאלה מטוטנהאם בדקה ה-90, רגע אחרי קריסת המעבר לקריסטל פאלאס.
כעת, אחרי שהספיקה קצת להירגע מהדרמה הלא פשוטה שהסתיימה במעבר מהלבן של טוטנהאם לצהוב של ויאריאל הספרדית, דנה וושצינה, אשתו של מנור סולומון, חשפה בסדרת סטוריז חשופה את כל הפרטים מאחורי הקלעים אודות המעבר הדרמטי. כמו כן, היא התייחסה למה שהמעבר ידרוש ממנה וממנור תוך הבעת אכזבה מרומזת מההתנהלות של טוטנהאם, לתקופה בלידס יונייטד ולתגובות האנטישמיות שהיא מקבלת מאז שנודע כי סולומון עובר לוויאריאל.
אשתו של מנור סולומון: "חשבנו שאולי נחזור ללידס"
דנה וושצינה פתחה את דבריה ואמרה: "בואו נתחיל מזה שאנחנו עוברים לספרד וזה מרגש ומשמח ואני מחכה לזה. בחודשיים האחרונים היינו בלונדון ולקחנו דירה זמנית כי לא ידענו מה יהיה, בעונה שעברה באמת מנור עשה עונה מצוינת והיינו בלידס, טסנו לארץ, התחתנו, מי זוכר את זה בכלל? מלחמה, מיני ירח דבש והגענו ללונדון לחודשיים שדי היינו תלויים באוויר בהם, לא ידענו אם נישאר או לא נישאר וגרנו בדירה זמנית וזה גם משהו שלא יכולתי לספר עליו בלייב כי בסוף יש דברים במקצוע הזה שצריכים לדבר עליהם בדיעבד".
עוד סיפרה: "חיכיתי, הייתי תלויה באוויר ורציתי פשוט להתחיל את החיים שלי מחדש ולצערי מנור נפצע די איך שחזרנו. פציעה קטנה, אבל כזו שהשפיעה לצערי הרבה ואמרנו 'אוקיי, אנחנו זורמים', ואם נישאר אז נישאר ואם לא אז נעבור. עונה שעברה הייתה עונה מצוינת והבנו שיש מצב שאולי נחזור ללידס, והשארנו שם אפילו את הבית שלנו ואת כל הדברים שלנו".
"הבנו שאנחנו נשארים בטוטנהאם, רצינו לסגור בית"
"אי אפשר לדעת במקצוע הזה כלום אף פעם, היו כמה שבועות קשים של חוסר ודאות, לא ידענו אם נישאר או לא ואם נצא להשאלה או לא. כמו תמיד הכל חיכה לסוף, בערך 72 שעות לפני סגירת חלון ההעברות, זה היה יום שישי והבנו שיש מצב שאנחנו כן נשארים בטוטנהאם, מקום טוב, ומנור גם חזר לסגל".
על השקט שלפני הסערה: "בקיצור מגיעים ליום ראשון בידיעה שנשארים בטוטנהאם אחרי שזה מה שהוחלט. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, הגיע ה-31 לחודש, ב-15:00 הבנו שאנחנו נשארים בטוטנהאם, אז ארזנו את כל החפצים שהיו איתנו כבר ארבעה חודשים, אותן מזוודות ואותם בגדים, כי יש לנו גם את הבית בלידס, ומנור נסע לאחסן הכל בטוטנהאם".
"הולכים לישון, קמים ב-2:30 בלילה כי מנור אמור לטוס לנבחרת ואני טסה לארץ, מגיעים ביחד לשדה ולא מאמינים שהסאגה הזאת מאחורינו, שכל החודשיים האלה שהיו בסימן שאלה ובסוף אנחנו נשארים בטוטנהאם. כבר יכולנו לקחת בית, כבר יכולנו להתמקם".
"חלון ההעברות זו תקופה לא קלה ותחושות לפעמים טובות ולפעמים קשוחות, אתה די תלוי באוויר ואמרנו 'איזה כיף, יאללה, סוף סוף נגמר'. אני עולה למטוס באווירה של 'סבבה, נשארים, איזה יופי אני שמחה בשביל מנור' וכבר התחלנו לראות בתים למקרה שנישאר והיה בית אחד שמנור ממש רצה ואמרתי לעצמי בטיסה שברגע שאני אנחת ואשלח לו 'יאללה תסגור אותו מאמי'".
"פתאום ראיתי הודעה ממנור - 'דנה, אל תיבהלי'"
הטוויסט בעלילה: "בדיוק בנחיתה פותחת את הטלפון ורואה הודעה ממנור 'דנה, אל תיבהלי'. קחו סקופ, תמיד כשיש את ההודעה הזאת זה משהו לא טוב ומשם הבנו שהסיפור הולך להיות קצת יותר מורכב. יש פרטים שיישארו בינינו, אבל כמו שאתם יודעים בסוף אנחנו עוברים לספרד".
"אלה היו פחות מ-7 שעות, נחתתי בארץ ב-15:30 נראה לי וב-21:00 נסגר חלון ההעברות, זה היה הכמה שעות הכי משוגעות שהיו לי בחיים, נשבר לי הלב איזה 6-7 פעמים, אני לא צוחקת, זה מצב של חוסר אונים כי מנור שם ואני פה,. זה מצב לא כיף ואתה מרגיש כמו בובה על חוט. בסוף זה כדורגל, זה ביזנס, זה לא אישי, אבל זה קשה".
"זה היה מאוד מותח, יותר נורא מכל מה שאתם חושבים, אבל אני מאוד אופטימית ומתרגשת וגאה במנור. תבינו, זו פעם חמישית בחמש שנים שאנחנו הולכים לעבור, ואתם רק רואים פוש 'מנור סולומון חתם בככה וככה'. מאחורי זה יש פרוצדורה ענקית, יש אין סוף דברים שצריכים לעשות, יש את הבית בלידס והמזוודות שלי שם כבר ארבעה חודשים, יש לי את הדברים בלונדון, אנחנו צריכים למצוא בית וללמוד ספרדית, אבל זה לא מפחיד אותי כי אני עושה את זה עם הבן אדם שאני הכי אוהבת ומאמינה בו בעולם. כל הדרך לשם הייתה קשה ומאתגרת וזה לא פשוט".
"בשביל להיות שחקן כדורגל ובת זוג של שחקן כדורגל, צריך חוזק מנטלי ולדעת להרים את הראש, זה כוחות בלתי רגילים. כבר עברנו את זה הרבה פעמים, והתפקיד שלי זה לבנות לנו את כל המעטפת מסביב כל פעם מחדש, הבית, החברים, השכונה, להפוך את זה למקום שהוא שלנו. כמו שבכל מקום הצלחתי וגרמתי לנו להרגיש בבית".
האנטישמיות מאז השלמת המעבר: "חלאס לשלוח לי חזירים, עכברושים ודגלי אש"ף"
התגובות האנטישמיות: "מה שפחות כיף זה גל האנטישמיות שקורה עכשיו, מספיק הצצה קטנה בפיד שלי ותראו את התגובות שאני מקבלת. זה לא נעים ולא כיף, זה לא שזה מפחיד עכשיו, אבל פשוט חלאס, תפסיקו להגיב לי בדגלים ועכברושים וחזירים, אבל זה לא מוריד את הרוח, להפך, זה אפילו יותר מדרבן".
"אני מקצרת את החופשה שלי בארץ מן הסתם וחוזרת ללונדון עוד כמה ימים לקחת את הדברים שלנו ואז לספרד ואז ממשיכה בלו"ז המשוגע הזה. עברנו חודשיים מטלטלים ברמות ואני הכי גאה בנו בעולם. בסוף זו הקריירה של מנור, אבל החיים של שנינו ואני שמחה שהצלחנו להנות למרות הכל, ידעתי להרים אותו והוא ידע להרים אותי".
"אני מזכירה לעצמי אלה צרות טובות, נקרא לזה ככה, וחברה טובה אמרה לי שלא נולדתי כדי לחיות חיים משעממים, אז היא צודקת, אני עוברת את זה כי אני מספיק טובה להתמודד עם זה. אני שמחה ומתרגשת וגאה בנו ובעצמי מאוד, אז זהו, יאללה, כאילו, במקום יאללה, ואמוס כן?".
