החזרה לישראל רחוקה: היורוליג העבירה מסר לנציגי מכבי והפועל תל אביב

בחודשיים האחרונים נערכו כמה אירועים של ארגון היורוליג, מפעל הכדורסל הבכיר של אירופה, תחתיו גם פועל היורוקאפ. כנס אחד עסק בנושאי תקשורת, כנס נוסף בנושא הרפואה.

נציגי הקבוצות הישראליות במפעל כמובן היו בין המוזמנים וזכו ליחס הרגיל מהקולגות שלהם, ללא חוויות יוצאות־דופן במובן האישי. עם זאת, אמירה אחת בלטה כל אימת שעלה נושא חזרת המשחקים לישראל: "זה לא יקרה בשנה הקרובה, הסיכויים שזה יקרה גם במהלך החלק השני של העונה קלושים".

זו היתה למעשה התשובה הקבועה, און ואוף רקורד, שקיבלו נציגי הפועל ת"א ומכבי ת"א בכל הזדמנות מבכירים מאוד בארגון. השליטה של הקבוצות הספרדיות ביורוליג, לצד העובדה שספרד היא כיום אחת המדינות העוינות לישראלים, הכריעה למעשה את הכף: רק הסכם הפסקת אש גורף למלחמה שפרצה ב־7 באוקטובר, ושיחזיר את חברות התעופה ואת התיירות בישראל לפעילות שוטפת, יחזיר אחריו גם את היורוליג למנורה מבטחים. אם המצב הנוכחי יישאר כמו שהוא, אירוח המשחקים בישראל יידחה לעונת 2026/2027. לא לפני כן.

משלמים את המחיר

בכדורגל כמובן המצב דומה. בחירתו של יו"ר ההתאחדות לכדורגל, משה (שינו) זוארץ לוועד הפועל של אופ"א הייתה חשובה, ורק עכשיו אפשר להבין עד כמה. בעוד שבכדורסל מדובר בליגה פרטית, הענף המוביל של היבשת מנוהל בידי ארגון שיושבים בו נציגים מכל המדינות, וארגון הגג שלו, פיפ"א, מחזיק מעמד בין היתר בזכות כסף שמגיע ממדינות שונאות ישראל ויהודים. לכן, הסכנה שישראל תודח מאירופה ומתחרויות בינלאומיות ממש כמו הקבוצות הרוסיות, היא ברורה ומיידית.

זוארץ ועוזרו ניב גולדשטיין נלחמים כמעט בכל יום על הישארות הכדורגל הישראלי בזירה הזו. גם כאן, אין מה לדבר על חזרה של המשחקים הבינלאומיים לארץ הקודש. גורם בכיר בהתאחדות לכדורגל אמר השבוע ל"ישראל היום": "הנבחרת תסיים עוד קמפיין עם אירוח בהונגריה, כי בארגונים הבינלאומיים הבהירו שהם רוצים שלושה חודשים של שקט, דבר שבכלל לא נראה באופק. עכשיו צריך להתפלל שבספטמבר הבא, בעוד 13 חודשים, נוכל לחזור לארח בישראל".

לא רק הנבחרת סובלת מהיעדר בית, אלא גם הקבוצות המקומיות. הפועל ב"ש לדוגמה, שסיימה עוד עונה אירופית כבר בחודש יולי, עומדת לשלם את המחיר, וכמו שפרסמנו כאן לראשונה, הזרים הבכירים שלה יעזבו אם יקבלו הצעות מפתות מליגות אחרות. אפשר להבין אותם כמובן: לשחק רק בליגה, בלי מפעל אירופי אלא עם יריבות כמו מ.ס אשדוד, אל מול 300 צופים, זה דבר שמחסל קריירות. ב"ש אמנם תרוויח הרבה כסף אם תשחרר כוכביה, אבל מה יש לה לעשות איתו כשאף שחקן איכותי לא מוכן לדרוך בישראל?

גם המועדון הגדול בישראל, מכבי ת"א, מבין שאין לו מה לחפש בליגת האלופות נוכח הרמה הנמוכה שמציגים במסגרת האירופית שחקניו הישראלים והזרים הבינוניים שניתן להחתים בעת הזאת. אם היה לה יתרון ביתיות זה היה נראה אחרת. אם הכדורגל הישראלי יצליח לשלוח גם השנה נציגה לשלב הבתים באירופה, הרי מדובר בהישג אדיר נוכח מצבו הרעוע. ושוב, ההישג האמיתי הוא שלא הרחיקו אותנו עדיין מהזירה הבינלאומית.

מקבלים גב זמני

הספורט האולימפי נמצא בבעיה דומה. תחרויות בינלאומיות לא מגיעות לכאן, גם לא ספורטאים מחו"ל. גם למצוא יריבי אימון מעבר לים זה לא קל. על מה שמתרחש בתחרויות מעבר לים אנחנו יודעים: שריקות בוז, שיפוט עוין ואבטחה מוגברת שהופכת את הספורטאים כחול־לבן לכאלו שמסתגרים בחדרים. המזל הוא שהמשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס יתקיימו רק ב־2028, ועד אז יש לקוות שישראל תחזור לחיים נורמליים. שוב, הכל תחת ההנחה שלא יופעלו נגדנו סנקציות ונהפוך ל"מצורעים" כמו הרוסים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

כרגע המדינות שתומכות בישראל באירופה הן אלו שתמכו בנו בתחילת הדרך, בהובלת גרמניה והונגריה. מובן שהגב שאנחנו מקבלים מארה"ב עוזר בעקיפין גם במישור הספורטיבי, אבל השאלה היא עד מתי. העובדה שהעולם הערבי השתלט על הספורט העולמי גורם לעסקני הספורט שלנו להניח לרגע את הבורקס ולצאת לקרבות מאסף. הסיכויים כרגע נגדנו.