שנהיה לראש, השנה: מה כתבי "ישראל היום" מאחלים לספורט הישראלי?

אחרי שנה מוצלחת בספורט האולימפי, נקווה להמשיך את המומנטום גם בפריז.אם נעשה רגע חשבון נפש ונסתכל על השנה שעברנו, נוכל לראות שלא היה אפשר לצפות ממנה ליותר. כי השנה הזו שעברנו היא הטובה בהיסטוריה של הספורט האולימפי בישראל (להוציא את אולימפיאדת טוקיו), ובשיאה, כמובן, מדליות זהב באליפויות העולם של נבחרת ההתעמלות האמנותית, ענבר לניר בג'ודו וגולשת הרוח שחר טיבי, ומספר שיא של מדליות בתחרויות המטרה (אליפויות עולם ואירופה).

אנחנו כמעט עשרה חודשים לפני המשחקים האולימפיים בפריז. יש תקוות גדולות מהמשלחת להתעלות אפילו מעבר למשחקים האחרונים בטוקיו. אמנם הוועד האולימפי עוד לא קבע את היעדים לבירה הצרפתית, אך כשיש כזה מגוון ורשימה כל כך גדולה של מועמדים - פחות מהמשחקים האחרונים, עם ארבע מדליות (כולל שתיים מזהב), ייחשב אכזבה.

אפשר רק לקוות שכל הספורטאים שהצליחו השנה יצליחו לשמור על אותו הכושר, ולא פחות מכך - על הבריאות, ובאותו היום הנתון, באירוע הספורט הגדול בתבל - השמיים הם הגבול עבורם.אורן אהרוני.

נחזיק אצבעות לנבחרת הכדורגל שתנסה להעפיל ליורו היסטורי.כבר 53 שנים אנחנו מאחלים לנבחרת ישראל בכדורגל לעלות לטורניר גדול כמו יורו או מונדיאל, אבל איכשהו זה תמיד מסתיים בחשבון נפש של יום הכיפורים. בכל פעם מסיבה אחרת, רק השמות והנסיבות משתנים. אז לקראת השנה שבפתח, אני מאחל לנבחרת של יוסי בניון ואלון חזן להעפיל לאליפות אירופה שתיערך בגרמניה, גם עבור הקהל והמדינה, שזקוקים לכך מאוד. וכן, גם לסגירת מעגל של הופעה כזו על אדמת גרמניה, על כל המשתמע מכך. המשימה אפשרית, וכל הכוכבים הסתדרו כדי שהיא תצליח.
ליאב נחמני.

נרצה לראות את הכדורסלנים הצעירים מקבלים הזדמנות אמיתית.לשנה החדשה אני מאחל שנזכה לראות שחקנים צעירים פורצים לתודעה, מקבלים הזדמנות ומראים את יכולותיהם. לאחר קיץ מוצלח לנבחרות הצעירות של ישראל, קיץ נוסף שהוכיח כי בגילי העתודה, הנוער והקדטים - נבחרות ישראל נמצאות בשורה הראשונה של המדינות באירופה, כזו שמגיעה להישגים משמעותיים פעם אחר פעם. השנה אני מקווה לראות את ההצלחה הזאת באה לידי ביטוי גם בקבוצות הליגה. בתקווה שהמאמנים, שחלקם אימנו את הנבחרות האלו, לא יהססו וייתנו הזדמנות אמיתית לכישרונות הצעירים.
תומר גבעתי.

נתפלל למאבק אפקטיבי באלימות במגרשים.הקמפיינים המשעממים של גופים שונים בספורט הישראלי, ובמיוחד סביב הכדורגל המקומי, קוראים לנו לא לנהוג באלימות. אלו קמפיינים שבדרך כלל לא היו עוברים שנה ראשונה בבית ספר לפרסום. כי בסוף, ללא הסברה אמיתית, ללא מאבק רציני, יישבר השנה עוד שיא באלימות במגרשים. יש לקוות שהמאבק באלימות ובשנאה בספורט הישראלי יעלה השנה על פסים אמיתיים ורציניים, ולא רק כסיסמאות חלולות ("לא לאלימות!", כי כאילו יש אדם נורמלי שיגיד "כן לאלימות!"), אלא כתוכנית סדורה של גופי הספורט הגדולים במדינה.
ומה לגבי האלימות עצמה? כאן נותר רק להתפלל בבבית הכנסת בחגים הקרובים שלא נשבור בשנה הקרובה את השיאים השליליים של עצמנו...
עדי רובינשטיין.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות