אף אחד לא היה בא בטענות לקרלוס אלקראס אם הוא היה לוקח את הזמן. כיליד 2003, הספרדי הגיע לסבב בדיוק בתקופה שבה השלישייה הגדולה החלה להצטמצם עד כדי כך שמרוג׳ר פדרר, רפאל נדאל ונובאק ג׳וקוביץ׳ נשאר מעשית רק הסרבי, וגם הוא כבר בן 36.
אלקראס היה יכול להמתין עוד טיפה ואז לטרוף את סבב הגברים כפי שהוא נועד לעשות, אבל ברור לגמרי שהוא ממש לא מעוניין בזה. למעשה, נדמה שאם הייתה לו אפשרות בחירה, אלקראס היה נולד 20 שנים קודם לכן רק כדי לזכות בזכות לבחון את עצמו מול הטובים ביותר. את פדרר הוא מעולם לא פגש, מול נדאל שיחק רק בטורנירי מאסטרס, כך שג׳וקוביץ׳ נותר המבחן האולטימטיבי האחרון שנותר לספרדי הצעיר.
אלקראס הנחוש הגיע לטורניר ווימבלדון הנוכחי בשביל האפשרות שזה יקרה. בשביל לפגוש את נובאק בגמר. השעון מתקתק, והוא ידע שלא יהיו לו אפשרויות רבות לפגוש את אחד משלושת הגדולים בשיאו. בשישי, כשהשיג את הכרטיס לגמר מול נולה הוא הגדיר זאת כ״יום הכי שמח בחייו״, אבל כעת יש לו יום הכי שמח חדש. בסיומן של כחמש שעות מופלאות הוא ניצח הערב (ראשון) את זוכה 23 תארי גראנד סלאם בחמש מערכות וזכה בגראנד סלאם השני בקריירה. ״זה חלום שהתגשם עבורי״, אמר הספרדי בסיום; ״אני מאוד גאה בעצמי״.
משחקון אחד שנמתח על 26 דקות
בכל רשימת ״משחקי הטניס הטובים ביותר בהיסטוריה״ שמכבדת את עצמה מופיעים לפחות 4-5 משחקים מטורניר ווימבלדון. החל מהגמר בין ביורן בורג לג׳ון מקנרו ב-1980, דרך רוג׳ר פדרר מול אנדי רודיק בגמר של 2009, פדרר מול ג׳וקוביץ׳ ב-2019, המשחק הארוך מכולם בין ניקולה מאהו לג׳ון איזנר בסיבוב הראשון ב-2010, וכמובן שעד למשחק המשחקים – הגמר בין רפאל נדאל לשוויצרי ב-2008.
כנראה שהדשא הירוק, הממלכתיות של לונדון והיוקרה של הטורניר מצליחים לייצר משחקי טניס בלתי נשכחים, וזה בדיוק מה שקרה היום במגרש המרכזי. קרלוס אלקראס ונובאק ג׳וקוביץ׳ דחפו זה את זה עד לקצה במשך כחמש שעות במה שהרגיש כמו קרב איגרוף שעלה על רכבת הרים. השניים האלה סיפק את כל מה שאפשר לבקש ממשחק טניס – איכות לא נורמלית, דרמה, מהפכים, מתח, משחקון אחד שנמתח על 26 דקות ומנצח שעולם הטניס חיכה לו. לא מן הנמנע שלרשימת משחקי הטניס הטובים בהיסטוריה יצטרף חבר חדש – הגמר של 2023.
עבור רבים, לגמר הזה היו קווים מקבילים לזה הבלתי נשכח של 2008. אז פדרר הגיע אחרי חמש זכיות רצופות ונעצר על ידי נדאל, ואילו הפעם ג׳וקוביץ׳ הגיע אחרי ארבע זכיות רצופות ופגש גם הוא טניסאי ספרדי. אפילו שאין ביניהם יריבות היסטורית ואפילו שקיימים פערי גיל משמעותיים, השניים הצליחו לספק קלאסיקה.
ג׳וקוביץ׳ נתן את המכה הראשונה במערכה הראשונה, אבל ברגע שאלקראס הצליח להתאושש ולנצח בשובר שוויון במערכה השנייה כשהוא מציל נקודת מערכה היה ברור שיש פה משהו אחר. הספרדי נראה כמי שהתבגר תוך כדי משחק. התחיל בגיל 20, סיים בערך בגיל 33 – מנוסה, קר רוח ומחושב. מעבר ליכולות הפיזיות והטניס שהציג – חבטות דרופ שוט מופלאות וחבטות כף יד אימתניות – אלקראס הראה עוצמות מנטליות נדירות לבני גילו.
הוא הצליח לנער את השדים מהגמר מול ג׳וקוביץ׳ ברולאן גארוס לפני כמה חודשים שאותו סיים עם התכווצויות שנבעו מלחץ, והוא הצליח להרים את עצמו חזרה אחרי נפילה במערכה הרביעית. במערכה החמישית, שבתחילתה הציל אפשרות שבירה ובסיומה השלים את הניצחון עם משחקון מופלא, הוא הרוויח את הזכות הכי גדולה שיש לטניס להציע: הוא צנח על הדשא, ללא כוחות, כאלוף ווימבלדון החדש.
