כשפורסמה הגרלת הבתים ליורו 2023 לנבחרות צעירות, וישראל הוגרלה לבית עם אלופת אירופה גרמניה, ואנגליה שמציגה את אחד הסגלים המרשימים שראינו מנבחרות צעירות, מעטים האמינו שנבחרת ישראל תיקח יותר מנקודה, שלא לדבר על העפלה לשלב רבע הגמר של הטורניר.
אבל השחקנים כן האמינו. ביום שני, נסעתי למתחם האימונים של הנבחרת כדי להרגיש את השחקנים, וישבתי לשוחח עם שניים מהם, אוסקר גלוך ועומרי גנדלמן. איך אומרים – באנו לחזק ויצאנו מחוזקים.
זה מה שאמר גנדלמן, כובש שער הניצחון, יומיים לפני המשחק: "אנחנו מאוד מחוברים בנבחרת. אני, דניאל פרץ, עדן קארצב וגיל כהן משוחחים המון, כבר מאז הניצחון על אירלנד יש לנו אמונה בחיבור המיוחד שיש פה".
גנדלמן ממשיך: "לפני שנתיים ישבנו במסעדה בשדה התעופה אחרי המשחקים נגד הונגריה ופולין ואמרנו שיש פה משהו אחר, אנחנו עולים ליורו ויכולים לעשות היסטוריה. המשחק מול צ'כיה מבחינתנו הוא כמו גמר. אנחנו מגיעים למשחק מכריע ואנחנו מרגישים שזה תלוי בנו. למרות שזו נבחרת מאוד חזקה, אנחנו באמת מאמינים שאנחנו יכולים לעשות היסטוריה, להעפיל לרבע גמר".
הצביעו בסקר
אין ראוי מגנדלמן, ילד סיירת וגאווה ישראלית אמיתית, להבקיע את שער העלייה עם כל הלב ממסירה של הקוסם הקטן של הנבחרת, אוסקר גלוך, שחקן שקם אצלנו פעם בדור.
מי שעוד ראוי לחופן מחמאות הוא המאמן גיא לוזון, שהגיע לטורניר כמאמן המושמץ בישראל וכמו ברוקי 4, סיפור שהתחיל בבוז צורם, לאט לאט קנה מאמינים ככל שהטורניר התקדם. הוא לא פחד לשנות, לצאת מהתוכנית הטקטית שהוא הגיע איתה, לנהל נפלא את הסגל ואת המשחקים ולעשות היסטוריה.
אחרי המשחק מול אנגליה, הייתה תחושה פחות נעימה סביב הנבחרת. היו הרבה תלונות על הדרך שבה הנבחרת שיחקה, על הבדלי הרמות העצומים, ולטעמי אנשים לא באמת הבינו מול מי שיחקנו.
את הטור אחרי המשחק מול אנגליה סיימתי כך: "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד ויש לנו את אוסקר, סתיו, רוי, דור, עומרי, גיל ודניאל והם יכולים להאריך את השהות שלנו כאן בעוד כמה ימים ואני מבטיח לא להתלונן על זה".
אז לא רק שאני לא מתלונן, אני מאושר בשביל הגברים הצעירים הללו, שגרמו לי להזיל דמעות של אושר, להודיע לאשתי האהובה ולילדים שאני אתגעגע אליהם עוד כמה ימים (לא מתחייב על כמה) ולהמשיך איתם את המסע המופלא שלהם לכיוון טיביליסי למפגש עם המארחת גיאורגיה. לכו תדעו לאן זה יכול ללכת. עם נבחרת כזאת וקיץ כל כך מטורף של הכדורגל הישראלי, באמת שהשמיים הם הגבול.
