שלוש שנים משחק אוראל דגני בן ה 34 בבית"ר ירושלים. בזמן הזה הבלם הוותיק הפך לקפטן השני של הקבוצה, ראה איך מאמנים ובעלים מתחלפים, אבל מעל הכל הוא שמר על יציבות ויכולת טובה לאורך כל התקופה הזאת.
"היתה לנו עונה מטורפת", אומר דגני בראיון ל"ישראל היום", כנראה רגע לפני שהוא עוזב את בית"ר, לאור משא ומתן מתקדם עם הפועל חיפה. "התחלנו עם חילופי בעלים, שיחקו רק מושאלים וצעירים, קיבלנו רביעייה וחמישייה, הייתי פצוע ביציע וראינו שחור בעיניים. בינואר הגיעו 8-7 שחקנים וזה עשה את השינוי הגדול, הקבוצה התחילה להיראות הרבה יותר טוב".
ולבסוף הגיעה הזכייה בגביע.
"הגביע הזה היה הרבה יותר מרגש מזה שזכיתי בו בעבר עם מכבי חיפה, כי שם שיחקתי את כל המשחקים, חוץ מהגמר בגלל פציעה. פה שיחקתי בגמר, אז ההר גשה שונה. מעבר לזה, הגביע עם בית"ר הרבה יותר מיוחד בגלל רכבת ההרים שעברנו העונה".
בית"ר ירושלים תוכל להתמודד בעונה הבאה בצמרת?
"כרגע חתומים שחקנים בודדים, הרוב זרים. הצלחנו להתחבר ולה פוך לקבוצה חזקה באמצע העונה שעברה, אז אם יביאו 4-3 שחקני חיזוק טובים, נוכל לתת פייט בצמרת. כרגע זה לא נראה בכיוון".
"גאה בקריירה שלי"
אחד הדברים המשמעותיים שגרמו לבית"ר לצלוח את כל המשברים הקשים היה התמיכה הבלתי רגילה שהקהל העניק לקבוצה לאורך כל העונה, בניגוד גמור לעונות האחרונות. "האוהדים נכוו מכל מה שקרה בשנה שעברה, ומכך שכמעט לא היתה קבוצה, אבל אז כשאברמוב הגיע, היה סיכום שהם ייתנו לקבוצה שקט", מסביר דגני, "בתחילת העונה הושפלנו ועדיין הם עודדו. התמיכה של הקהל השנה היתה אדירה, ובחצי גמר ובגמר הגביע זה בכלל היה משהו מטורף".
אתה משחק שלוש שנים לצד ירדן שועה, מה לדעתך גרם לו השנה להתפוצץ?
"אני חושב שזה החיבור הטוב שיש לו עם יוסי אבוקסיס. שניהם יודעים להבין אחד את השני, את החסרונות ואת היתרונות. אבוקסיס הצליח איתו גם בבני יהודה, וזה מעיד משהו על החיבור ביניהם".
יש אפשרות שהוא יעזוב לאחת הגדולות בארץ או לאירופה. מה היית ממליץ לו?
"כל שחקן שיש לו את ההזדמנות לצאת לחו"ל חייב לקחת את ההזדמנות הזאת, גם כדי להבטיח את עתידו הכלכלי וגם כדי להג שים חלומות. אם יש לו אפשרות כזאת, אני חושב שהוא צריך לעשות את זה".
אתה לא הצלחת לצאת לאירופה, זה מפריע לך?
"זה חסר לי ומבאס מאוד, אבל תמיד רציתי וניסיתי, ולכן אני שלם עם עצמי. כדי לצאת לאירופה צריך טיימינג נכון ופספסתי. מכבי חיפה קנו אותי בהרבה כסף ולא רצו לשחרר אותי במחיר מסוים כשהיו הצעות, אחר כך עברתי דברים פחות טובים בהפועל ת"א, ככה שזה לא הסתדר. אבל אני שמח וגאה על הקריירה שאני עושה בארץ".
"צריך לשנות גישה"
לא רק אירופה חסרה לדגני, אלא גם הנבחרת. "אני תמיד רוצה להיות בנבחרת. שנים שמחתי להגיע", הוא מספר, "בשנה שעברה, אחרי 12 שנים בנבחרת, שבהן לא היו לי חופשות, החלטתי לעשות משהו חשוב בשביל עצמי, השתלת שיער - נראה לי שכולם שמו לב לזה. בגלל שקיבלתי את ההחלטה הזאת, הבנתי במילים אחרות שסיימתי עם הנבחרת".
מה אתה חושב על ההצלחה של נבחרת הנוער?
"מקום שלישי במונדיאל זה משהו מטורף, אולי ההישג הכי גדול שלנו, כל הכבוד לשחקנים ולאופיר חיים, אבל הפעם הם חייבים להמשיך קדימה. גם אחרי שהם סיימו כסגני אלופי אירופה כולם אמרו שהם ישחקו, אבל להוציא את אוסקר גלוך שיצא לאוסטריה, אז יש את סתיו למקין, אור ישראלוב, אל ים קנצפולסקי ורוי רביבו, ששיחקו קצת בליגת העל, אבל השאר שיחקו רק פה ושם, בזמן שכולם חשבו שהם יהיו כוכבים בקבוצות.
"מי שביניהם יכול לצאת לחו"ל - שיעשה את זה כמה שיותר מהר, אבל אני לא רואה את זה קורה, כי ידרשו עליהם סכומים מטורפים. ומי שלא ייצא צריך לשחק, אם לא בקבוצה שלו אז בהשאלה בקבוצה אחרת".
מה אתה חושב על האלימות השנה במגרשים?
"האוהדים רוצים לתמוך בשחקנים ובקבוצות, אבל לפעמים הם חוצים את הקו האדום. במשחק הגמר שלנו, האוהדים שהתפרצו לא היו צריכים לעשות את זה, כמובן, אבל הם לא באו כדי לפגוע, ולא היתה שום אלימות. המשפחה שלי חיכתה 50 דקות להנפת הגביע, ואני חושב שזה היה יותר מדי זמן לתת לאוהדים לחכות. היו הרבה דברים לא נעימים השנה במגרשים, הרבה עונשים, ולדעתי צריך לשנות את הגישה בארץ".
אתה רואה את עצמך ממשיך לעונה נוספת בבית"ר?
"זו פעם ראשונה בקריירה שאני שחקן חופשי, וזה קורה בגיל .34 הייתי רוצה להמשיך, טוב לי כאן, אבל בשביל שזה יקרה צריך ששני הצדדים ירצו את זה ויש פערים לא קטנים. יש עוד קבוצה שאנחנו בדיבורים מתקדמים )הפועל חיפה; ש"א(, נראה מה יהיה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו