הכל עוד אפשרי: נבחרת הנוער מספקת לנו תקווה לעתיד טוב יותר

אומרים שהברק לא מכה פעמיים. אז אומרים. נבחרת ישראל עד גיל 20 שוב הראתה, בפעם המי יודע כמה, שקלישאות לחוד ומציאות לחוד. הגברים הקטנים גדולים של אופיר חיים, שברו עוד תקרת זכוכית והעפילו לרבע גמר המונדיאליטו, משפט, שרק מתי מעט האמינו שייאמר אי פעם. למזלנו, אופיר חיים, הצוות שלו והשחקנים הם המתי מעט הללו.

הנבחרת המיוחדת הזאת, שנתונים 2003 דרומה, לוקחת את כל הקלישאות סביב הכדורגלן הישראלי, מכניסה אותן למגרסה, גורסת אותם להנאתה ונותנת לכולנו תקווה לעתיד טוב יותר.

הנבחרת הגיעה לטורניר ללא שני שחקני ההתקפה הטובים ביותר שלה – עידן טוקלומטי, שעשה התקדמות מטאורית השנה וכמובן אוסקר גלוך, השחקן הכי משמעותי שלה בהפרש בחלק הקדמי (דרך אגב, שניהם שייכים לשנתון הצעיר יותר, 2004) ולמרות זאת, לא שמענו פעם אחת מאופיר חיים בכי ונהי או הקטנת ציפיות עקב היעדרותם של השניים.

היא הפסידה במשחק הראשון מול קולומביה בדקה ה-90, למרות שהייתה עדיפה, כשהיא מאבדת יתרון. היא מצאה את עצמה בדקה ה-67 של המשחק האחרון בשלב הבתים, בפיגור ובחיסרון מספרי מול נבחרת יפן. למעשה, היו כאן את כל החומרים להפסד מכובד ותחושת פספוס שאנחנו כל כך רגילים אליה מנבחרות ישראל בכדורגל לדורותיהן.

אבל לא אצל הנבחרת של אופיר חיים, נבחרת שמתעקשת לגרום לאוהדים להאמין, לתת תחושה שהכל אפשרי ולא משנה מה המצב על המגרש, מי משחק ואיך המשחק מתפתח ובעיקר להראות שאין לשחקנים שלנו שום בעיית כושר גופני, הם לא קורסים תחת הלחץ ושהמזל הולך עם אלו שמאמינים בעצמם, במאמן שלהם ויודעים שהביחד שלהם, של כולם - לא משנה אם הוא פותח או עולה מהספסל - מביא אותם לפסגות שהכדורגל שלנו לא ידע.

המשחק מול אוזבקיסטן לא התעלה לרמה גבוהה, אבל זה היה צפוי. חיים אמר גם במשחק הקודם שהוא חושב קדימה, שיש לו תכנית משחק והוא יודע שה-11 שמסיימים את המשחק, הם יותר חשובים מאלו שפותחים.

אז אם הגיבור הגדול של המשחק מול יפן היה עומר סניור שנכנס כמחליף, הפעם המחליף שעשה את ההבדל היה ענאן חלאיילה (שהחליף את סניור בדקה ה-56 וגם הוא לא היה ביורו, כמה סמלי). הנציג של אלופת המדינה בנוער, מכבי חיפה. חלאיילה, כבש את השער עם הלב, כפי שהיטיבה לתאר הפרשנית המצוינת אושרת עיני. חלאיילה גם מייצג את כל היופי שבנבחרת הזו ובמידה מסוימת אולי נותן תקווה גם לחברה הישראלית.

כי בימים שהשסע בחברה הולך וגדל, שהגזענות מרימה ראש גם במקומות שלעולם לא חשבנו שהיא תגיע לשם, כולל במסדרונות הגבוהים של מוסדות השלטון, דווקא הכדורגל, הפשוט, זה של העם, דווקא שם, בחור בן מיעוטים הוא זה שגורם לגבהות לב ולאושר עצום למדינה שלמה.

עכשיו הפנים לרבע הגמר. שם נפגוש או לא נפגוש את אחת מהשתיים – ברזיל, אולי הנבחרת האיכותית בטורניר (למרות ההפסד לאיטליה במשחק הפתיחה) או טוניסיה, המדינה שממנה הגיעו סבי וסבתי, שהביאה לנו את הקוסקוס הטוב בעולם, אבל גם מדינה שאינה ביחסים איתנו ובמידה ותעלה, יש אפשרות שלא תופיע למשחק נגדנו ולמעשה תעניק לנו את הכרטיס לחצי הגמר ולמשחקים האולימפיים בפריז.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אבל עד אז, אני רוצה להגיד תודה לאופיר, לצוות ולשחקנים, על ימי אושר וגאווה שהם מספקים לכל אוהבי הכדורגל, על היכולת שלהם לגרום לנו להאמין שהבלתי אפשרי הוא אפשרי ועל זה שהם מזכירים לנו שישראל היפה עדיין כאן והיא כאן כדי להישאר.