בשנים האחרונות ראינו לא אחת בכדורסל הישראלי כיצד שיקולי רייטינג ושיווק מביסים את רוח הספורט ומביאים ל"תזוזות" בלוח המשחקים, כדי לאפשר עוד קלאסיקו מקומי בין מכבי ת"א להפועל ירושלים.
באיגוד שינו יותר מדי פעמים את הקריטריון לקביעת הקבוצות העומדות בראשי הבתים בגביע המדינה, שלא יכולות להיפגש עד לגמר. פעם זה היה שתי הפיינליסטיות דאשתקד, באחרת האלופה ומחזיקת הגביע ונוכח ההישגים הנוכחיים של האדומים מהבירה, בעונה הבאה אולי הקריטריון יהיה קבוצות משתי הנקודות המרכזיות בכביש מספר 1. גם במינהלת הליגה חטאו בכך ו"התעלמו" מדירוגי העונה הקודמת כדי למנוע מפגש צהוב-אדום לפני גמר גביע ווינר.
אבל את החוקים ניתן לכופף רק במפעלי גביע. בליגות, על אף ניסיון מסקרן שנעשה ב-NBDL לפיו קבוצות יכולות לבחור את יריבותיהן, חוקי הפלייאוף אינם מתירים חריגות וכיפופים.
נדמה שדווקא השנה, יותר מבכל שנה אחרת, היו שמחים באיגוד לכתוב מחדש את הכללים. הכוונה היא כמובן לפלייאוף הליגה הלאומית, שיוצא היום לדרך עם סיכוי יותר מריאלי שבסיומו תוכל רק אחת מבין שתי העולות המאושרות להעפיל לליגת העל בעונה הבאה.
תמיכה או קריסה
בתום עונה רגילה צמודה ומרתקת, הראתה טבלת הלאומית תמונה מדאיגה בכל הקשור לתמונת העלייה. שתיים משלוש הקבוצות (הפועל חיפה ואשדוד) בעלות הסיכוי הגבוה ביותר לעמוד בדרישות המינהלת בעונה הבאה, ייפגשו כבר ברבע הגמר, והמנצחת תפגוש בקרב על העלייה את השלישית (הבקעה).
בצד השני של הפלייאוף ייאבקו על הכרטיס הנוסף ארבעה מועדונים שלא רוצים ו/או לא מסוגלים להעמיד קבוצה לליגת העל בעונה הקרובה. שתי הבולטות שביניהן, יקנעם/מגידו והפועל "מרנין" טבעון שסיימו במקומות 3-2, דווקא מדברות בקול רם על העפלה, אך הקולות השקטים יותר משדרים סקפטיות גדולה בנוגע להשתלבות בליגת העל.
יקנעם/מגידו, שתוך מספר שנים יצרה גרעין אוהדים מרשים ותומך, יכולה ללמד את מרבית קבוצות ליגת העל כיצד ליצור זהות בין השחקנים לקהילה, אבל עם זה, כידוע, לא הולכים למכולת. על הפרקט מדברים על "הרצון לנצח כל משחק", אבל בחדרי חדרים מפחדים שמענקי העלייה יביאו לגירעון בתקציב שכבר חצה העונה את רף מיליון השקלים.
בקבוצה כבר חושבים על "מה יקרה אם", כאשר אחת האופציות היא איחוד עם הפועל עמק יזרעאל מהארצית. אלא שמשני צידי השידוך יש רבים שמעדיפים שתי קבוצות נפרדות בלאומית מאשר קבוצה מאוחדת בליגת העל. יקנעם/מגידו נתמכת על ידי מפעלי האזור, תרומות ותקצוב מהמועצות, שמספיקים בקושי לקיום קבוצה בלאומית, אך ההבדל בין הליגה הראשונה לשנייה עלול להגיע ל-3.5 מיליון שקלים.
בקריית טבעון המצב עוד יותר מסובך. בתחילת הקיץ פרש ג'ף רוזן, הבעלים של מכבי חיפה, את חסותו על הקבוצה והפך אותה למעין חממה של הירוקים. במידה ובטבעון ירצו להעפיל לליגת העל, הם ייאלצו להיפרד מתמיכתו של רוזן, שנאמדת בכשלושת רבעים מהתקציב הכולל העונה.
עו"ד טל אבריאל, נציגו של רוזן בחיפה ובטבעון: "כרגע כל המערכת מרוכזת במאמצי העלייה, אך אם תעמוד במטרה, הנהלת טבעון תצטרך להחליט אם היא מוותרת על תמיכתו המשמעותית של רוזן או שהיא מוותרת על העלייה, מתוך הנחה שהוא ימשיך לתמוך בה עונה נוספת בלאומית".
בשורה התחתונה, נדמה ששתי הטוענות לעלייה צריכות לדאוג קודם כל להמשך קיומן בליגת המשנה, לפני שהן מתחילות לפנטז על הליגה הבכירה.
סיינה? לא בבית ספרנו
קבוצות הפאר בכדורסל האיטלקי הגיעו בעיקר מערים קטנטנות. קאנטו, פזארו, וארזה, טרוויזו וסיינה הביאו גביעים אירופיים לאוכלוסיות של פחות מ-100 אלף תושבים (במדינה של 60 מיליון תושבים). מבט אל ליגת העל שלנו לעומת זאת מראה 11 קבוצות מערים של לפחות 40,000 תושבים ועוד קבוצה אחת (גלבוע/גליל עליון) שהיא תוצר של איחוד בין שתי מועצות מקומיות.
הכדורסל בקיבוצים נעלם מהמפה עם עידן המקצוענות וכנראה שהיום הדרך היחידה להעמיד תקציב מינימום היא עם ספונסר משוגע לדבר או עם תמיכה מוניציפאלית של רבבות משלמי מסים. בהיעדר כאלו, יקנעם/מגידו תמשיך למלא אולמות וטבעון תמשיך לגדל צעירים, אבל רק בליגה הלאומית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו