המקרטעת – מכבי ת"א
הניצחון של מכבי ת"א מול מכבי חיפה עורר תחושה שאייטור קראנקה מצא את הנוסחה להפיק את המקסימום מהסגל האיכותי אך הלא מאוזן שלו.
החיבור בין גלוך, פארפה, זהבי ויובאנוביץ' היה נהדר, ההגנה נראתה יציבה והעוצמות במרכז העניקו המון סיבות לאופטימיות גם כשכבר היה ידוע שגלוך בדרך ליעד הבא. בדיעבד התברר שהמשחק מול חיפה היה היוצא מן הכלל שממש לא מייצג את הכלל.
כשקראנקה נחת בתל אביב היה ברור שהוא יוותר מתישהו על מערך של שלושה בלמים ויעבור לקו 4, גם אם לא עומדים לרשותו שחקני כנף בכושר טוב.
מול חיפה זה נראה נהדר במערך של 4:2:2:2, אבל המערך הזה מתברר כבעייתי מול יריבות נחותות שעולות עם הגנות צפופות. במשחקים האחרונים, שבהם הצהובים פגשו מערך של חמישיית הגנה ושלושה קשרים באמצע, הם לא בעטו למסגרת בדרבי ובמשחק העוקב לא הכניעו קבוצה נחותה ששיחקה 2/3 משחק עם שחקן פחות.
ניכר שקראנקה לא מכיר מספיק או לא סומך על הסגל שלו. הוא ביצע רק שלושה חילופים במשחק שבו מכבי נראתה לפרקים חסרת אונים ואנרגיה, והחליף שחקן שבעצמו נכנס כמחליף וספק נפצע (ריקן במקום כהן).
למאמן החדש של הצהובים יש בעיה עם משחק האגפים מול קבוצות מתגוננות שמצופפות את המרכז. המגינים לא מצטיינים התקפית, והעובדה ששני השחקנים האיכותיים ביותר שלו הם החלוצים גורמת לכך שהוא לא יכול לשחק 4:3:3 בלי לוותר על אחד מהם.
ולאדן איביץ' פתר את הבעיה כששיחק עם שלושה בלמים וכך ריווח את המשחק, מה שהספיק מול הקבוצות הקטנות. קראנקה, בהנחה שהוא יתמיד עם קו 4, יהיה חייב לנסות לייצר תבניות התקפה חכמות שיוציאו הצידה את שחקני האחד על אחד הטובים שלו - גויאגון וקניקובסקי - ולנסות להכניס את הרכש החדש, רארש איליה, כמה שיותר מהר לעניינים, שאם לא כן הרכבת לאליפות תברח לו.
הרצף השלילי יחסית לציפיות (שש נקודות מ־12 אפשריות) הופך את המשחק הקרוב בנתניה לקריטי בהמשך המאבק מול חיפה וב"ש. יהיה מעניין לראות איך קראנקה ייערך ללחץ של נתניה, איך יתמודד עם טוואמסי, שבכושר נהדר, ואם יייצר משחק אגפים שייתן לזהבי וליובאנוביץ' מספיק מקום לבטא את האיכויות שלהם.
היעילה – הפועל ב"ש
בניגוד לקראנקה, מי שכן מוציא את המקסימום מהסגל שלו הוא אליניב ברדה. מאמן ב"ש מנהל נהדר את משחק ההתקפה של הקבוצה אף שמתחילת העונה הוא כמעט לא מקבל תפוקה מעמדת החלוץ. הוא מחזיק את הסגל על קצות האצבעות, מה שמאפשר לו לקבל בכל שבוע תפוקה משחקן אחר.
פעם זה אנסה, שכבר נראה היה שהוא בדרך החוצה, לרגעים זה יחזקאל - שחקן שברדה המציא מחדש והפך אותו לכלי התקפי יעיל מעמדת המגן, גם מיכה חוזר לעצמו וסיפק שישה בישולים - שני בליגה במסירות מפתח, וגם יודע לעלות טוב מהספסל, ובעיקר חטואל - שחייב את הקריירה לברדה ומספק מספרים נפלאים גם בהרכב וגם כמחליף (מעורב ב־14 שערים ב־993 דקות).
מי שקיבל דקות בכורה הוא פטריק קלימלה, חלוץ מהיר ופיזי שיכול לפתור לב"ש את הבעיה בעמדת החלוץ ולהפוך אותה לקטלנית ולמגוונת אף יותר. אם קלימלה יספק מספרים, הוא יכול להיות האיש שברדה צריך כדי לנצל את העייפות בחיפה וחוסר הסדר במכבי ת"א כדי לעקוף אותם בסיבוב ולסיים את העונה באליפות סנסציונית.
מודה, לא האמנתי שב"ש תהיה במקום הזה בשלב הזה, אבל ברדה עשה דברים נהדרים ומראה שלב"ש יש מאמן נפלא לשנים קדימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו