בדיוק לפני חודש
הנה דברים שאמר עודד קטש אחרי המשחק: "המחצית השניה היתה מרגשת, שמנו את הלב על המגרש". "ההרכב של ארבעה גארדים עזר מאוד והיה הרבה אופי". "שיחקנו נגד קבוצה שנמצאת כבר הרבה זמן ביחד, מאמן ושחקנים". "אחד המגרשים המרגשים באירופה, זה לא היה קורה בלי הקהל".
ובכן, את כל זה אכן אמר קטש, אבל לפני חודש, אחרי הניצחון על מונאקו. אבל הוא גם אמר אז: "אנחנו לא יכולים לשחק היום את הכדורסל שנשחק בעוד חודש". בואו נבדוק: בשני המשחקים מכבי נפלה לפיגור דו ספרתי ברבע השלישי, ויצאה ממנו ברבע רביעי של התלהבות, חטיפות וריצה. בשני המשחקים מכבי קלעה בדיוק 12 שלשות בסביבות 40% דיוק, כשבולדווין קולע לפחות שליש מהן.
בשני המשחקים מכבי ניצחה בריבאונד ובעיקר שלטה בריבאונד ההתקפה שהביא לה נקודות קלות והזדמנויות שניות. ובשני המשחקים רומן סורקין וג'ון דיברתולומאו היוו עוגן הגנתי והתקפי, היו שותפים בכירים למהפך, ותרמו כ -40 דקות ו -15 נקודות יחד.
השיטה הנכונה: הגש ורוץ לרשת
אז נדמה שבדיוק חודש אחרי, למרות הציפיה של קטש, מכבי עדיין משחקת את אותו הכדורסל, ושוב מצליחה לנצח קבוצה איכותית ממנה, כשהיא מתבססת על אותם עקרונות. השאלה היא, אם זה עובד, למה לא להפוך את זה לשיטה הרשמית? וגם אם השיטה לא מספיק ברורה, יש לה עקרונות מובהקים. לחץ בהגנה, חטיפות וריצה, הליכה חזקה לריבאונד ההתקפה.
המשחק העומד של מכבי מרושל, מפוזר ואקראי, ועדיף לה לא להגיע אליו. אין למכבי מהלכים אוטומטיים שכולם מכירים. אין תנועות מובנות, הכל נראה אילתורים.לאורך כל המשחק מכבי עמדה ביחס שלילי של אסיסטים לאיבודים (במחצית הראשונה 7-10, אפילו בסיום 15-17).
בחצי הראשון היא חיה על השלשות, קלעה 8 כאלה ורק 5 סלים משתי נקודות. אין לה סנטר שיכול למשוך הגנה ולמסור החוצה, יש לה מעט חודרים שיודעים גם להוציא כדור לקלעים, ואין לה ממש קלעים אבסולוטים.
ולכן כל פעם כשקטש משתחרר מתכנית המשחק, מעלה שלושה או ארבעה גארדים, מכבי משתחררת גם היא ומשתמשת ביתרונות היחסיים שלה, ומתחברת לעצמה. כי כל השחקנים מגוונים, הגבוהים יכולים לרוץ, הגארדים יודעים לשחק בצבע, לפורוורדים יש קליעה סבירה משלוש.
כשמכבי אגרסיבית היא גם הולכת לקו, וכאן נמצא גורם דרמטי: 22-24 מהעונשין שינו לגמרי את המשחק וביטאו את האנרגיות של מכבי והתסכול של היוונים. אולי הגיע הזמן להכיר בעובדות האלה ולשחרר את התקווה לכדורסל מבריק ואיכותי. זו בעיה שלמאמנים קשה להשתחרר ממנה, אבל שם טמון הניצחון הבא של מכבי.
יותר מדי זרים וניסויים
ואם למחצית הראשונה עוד אפשר להתייחס בסלחנות בגלל הצורך לחלק דקות תחת התשישות של 5 משחקים ב 9 ימים, להעלאת החמישיה הנוראית אחרי ההפסקה אין מחילה. בראון, בולדווין, ניבו, היליארד, פויטרס? האם לא נפל האסימון לגבי הצבת שני הסמי-סנטרים יחד? האם לא ברור שזה הרכב שלא יכול לייצר כלום כי אין אף שחקן בקו הקדמי בתפקיד שלו?
החמישיה הזו שוטטה 6:30 דקות על המגרש בלי לעשות סל!, ונפלה לפיגור דו ספרתי. חליק, מספיק עם החמישיה הזו. ג'ון די וסורקין נכנסו 4 דקות לסוף הרבע השלישי במינוס 10. משם מכבי רצה 39:23 וגרמה את המשחק. כבר ברור שהחמישיות של מכבי חייבות להיות בנויות דרך עיניים של אנרגיה והגנה, ולא על עמדות ותרגילי התקפה. וזה חשוב לא רק בגלל שהם ישראלים, אבל בהחלט גם בגלל זה.
כפי שכבר נכתב כאן לעיתים רבות, למכבי יש יותר מדי שחקנים, יותר מדי זרים, ועדיין בשלב זה של העונה קטש עסוק בניסוי וטעיה. הפעם אדאמס והילאירד בזבזו 12 דקות יקרות על המגרש וניכר היה שהם לא מבינים את תפקידם. פויטרס כנ"ל, רק שהוא בזבז 25 דקות. מרטין ב 18 דקות בלבד תרם פי שתיים והיה האקס פקטור. ותעלומת אוסטין הולינס ממשיכה להתפתל – עלה בחצי הראשון ונתן דקות מצוינות, ואז הוקפא על הספסל עד שקטש נזכר בו בסיום.
וזה לא בגלל ששחקנים היו יותר טובים. זה פשוט מסדר חילופים אקראי שקטש חייב לעשות כדי לבדוק את כולם ולשחרר לחץ. אבל אנחנו כבר לפני המחזור העשירי, והגיע זמן ההיררכיה המסודרת. אלא אם כן הבלאגן הזה גם יהיה חלק מהשיטה.
הדעיכה של בראון ויאללה בלאגן
לורנזו בראון משחק יותר מדי כדורסל מאז הקיץ, וזה הוכח סטטיסטית בסקירתו המרתקת של עמיתי אבי סגל אתמול. כשמכבי מתעקשת על משחק מסודר, בראון נאלץ לעבוד מאוד קשה. לכדרר, לעשות שלושה וארבעה פיק אנד רולים בכל התקפה, וגם מצפים ממנו לחדור, לקלוע, ולשמור חזק כשיורדים להגנה. לא פלא שהוא בקריסה מנטאלית ופיזית, ואפילו אתמול מכבי הפסידה בשש הפרש בדקות שהיה על המגרש.
בראון עדיין השחקן החשוב ביותר של מכבי, אבל היא חייבת לעזור לו לנוח בין ותוך כדי משחקים. לפחות לקטש היה את האומץ להוריד אותו ולהכניס את ג'ון די, החילוף שסידר את המשחק. בראון חזר לקראת הסיום והיה רענן ואגרסיבי. אבל במהלך המשחק חשבתי שאולי עדיף שלא ייסע לבלגראד היום, שיקבל יומיים מנוחה ושמכבי תלמד להסתדר בלעדיו. כנראה זה לא יקרה. אבל יש דרכים לעזור לו.
הלמידה מהחודש האחרון חייבת להיות ויתור על כדורסל איכותי לטובת בלאגן מאורגן. יש סגל עמוק, בוא נשתמש בו. נלחץ ונרוץ ונתפרע, גם ככה ה'סט גיים' מרושל ולא מסתדר. נלך עם הרכבים נמוכים אבל נשלח שניים לריבאונד ההתקפה. אתם דואגים לריבאונד? ג'ון די ובולדווין לקחו יותר ריבאונד (12) מקולסון, פויטרס וניבו (10). מכבי חייבת טרפת, לשחק לא סטנדרטי. וזה בלי קשר לקהל. שיטה כזו תוריד את התלות בריכוז של בראון ותאפשר לו לנוח יותר.
כשזה קורה בבית היא בלתי עצירה, ואז גם מתגלה השכל בהתקפה למהלכים קטנים חכמים. אבל מכבי עדיין לא ניצחה בחוץ העונה. ויש לה הזדמנות לתרגל את שיטת ה"אין שיטה" שלה נגד קבוצה חלשה ממנה, לפחות על הנייר. רק שצריך שכולם יקבלו את זה ויבינו שזו הגישה החדשה, ויהיו מוכנים בכל רגע לעלות מהספסל, לדעת שהם עלולים להתייבש, ולקבל באהבה שהקבוצה מעל הכל. והניצחון מוחל על הכל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו