ב־1874 ייסדה חבורה של עובדי תעשייה אנגלים שהתגוררה בדרזדן את מועדון הכדורגל הראשון שנוסד על אדמת גרמניה, וכנראה גם הראשון מסוגו בעולם מחוץ לאי הבריטי. ענף הכדורגל החל לצבור תאוצה בעיקר בקרב מעמד הפועלים, כורי פחם ועובדי תעשיית הפלדה בחבל הרוהר המתועש.
כבר בתחילת המאה ה־19 הגיעו מהגרים פולנים לשטחיה המתועשים של גרמניה במטרה למצוא עבודה בשוק התעשייה. השתלבותם בכוח העבודה הגרמני דאז הביאה לכך שהם נטמעו ברבות השנים באוכלוסייה המקומית. גם האוכלוסייה היהודית תרמה את חלקה לכדורגל הגרמני במרכז אירופה כשיהודים כמו יוליוס הירש, גוטפריד פוקס או וולטר בנזמן שיחקו בשנותיה הראשונות של המאה ה־20.
בטורניר הגביע העולמי השני שלה, שנערך באיטליה ב־1938, כשלה הנבחרת הגרמנית, שהוקמה לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה באותה שנה. הגרמנים בחרו לייצג את שתי המדינות (שנחשבו לשתיים מהטובות בעולם אז) בחלוקה סכמטית של 6 גרמנים ו־5 אוסטרים בהרכב, ללא קשר ליכולתם המקצועית. גרמניה האחרת שלאחר המלחמה ביקשה לשקם את תדמיתה.
הנס של ברן והגביע העולמי שבו זכתה מערב גרמניה ב־1954 בניגוד לכל הסיכויים הרים את המורל הגרמני השפוף, תשע שנים בלבד לאחר תום מלחמת העולם, וסימל את חזרת גרמניה לחיקה של משפחת העמים. רבים מאמינים כי זכייה זו סייעה לשקם את מעמדה הכלכלי של גרמניה.
בחלק מתוכניות השיקום לאחר המלחמה הובאו לגרמניה עשרות אלפי פועלים זרים, בעיקר מטורקיה, במטרה לבנות את גרמניה מחדש. הגרמנים עודדו את הגעתם של מהגרי עבודה, והכוונה הראשונית היתה שהם יהיו זמניים. הנבחרת המנצחת של 1954 כללה שלושה שחקנים שהיו בנים למהגרים מפולין ומרומניה.
באמצע שנות ה־70 שיחק לראשונה ארווין קוסטד, החלוץ שנולד שנה מתום מלחמת העולם השנייה והיה בן לאב אפרו־אמריקני ואם גרמנייה, היה שחום העור הראשון ששיחק בנבחרת.
איחודה של גרמניה הביא לשילובם של שחקנים מזרח־גרמנים בנבחרת, וגם שם היו לא מעט עם שורשים פולניים. הקשר מהמט שול, בן לאב טורקי ולאם גרמנייה, נולד בקרלסרואה וזכה עם הנבחרת ביורו של 1996. דריוס ווש הפולני הצטרף לנבחרת ב־1997 וערך את הבכורה עם שער מול נבחרת ישראל באצטדיון ר"ג, ויחד עם מירוסלב קלוזה הביא לשילובם של שחקנים רבים ממוצא פולני כמו לוקאס פודולסקי מקלן ואחרים.
ב־1998 זימן לראשונה ברטי פוגטס את שני שחקניה של לברקוזן - אוליבר נויביל השוויצרי ופאולו רינק יליד ברזיל, שסבו היגר מגרמניה לברזיל בתחילת המאה הקודמת.
מלך השערים של משחקי המונדיאל ושל נבחרת גרמניה, קלוזה, נולד בפולין לאב עם שורשים גרמניים ולאם פולנייה - שהיגרו לגרמניה. זרים בנבחרת גרמניה הפכו לעובדה מוגמרת ערב המילניום החדש, אבל גם הולידו תופעות של גזענות שנדמה היה כי נעלמו מהכדורגל הגרמני.
האינטגרציה הצליחה? תלוי את מי שואלים
עם איחודה של גרמניה החלה הקצנה ביחס של הגרמנים למהגרים הזרים גם במערב, ובעיקר במזרח. תופעות של שנאה הביאו לכך שהאוכלוסייה הטורקית, שכבר גידלה דור שני ושלישי של בני מהגרים, זיהתה כי שילובם בחברה איננו מושלם. הדבר קיבל ביטוי כמו תמיד בכדורגל, ואותם מהגרים הזדהו עם שחקנים ממוצא טורקי ואף עם מועדוני כדורגל טורקיים, יותר מאשר חיבור לדפוסי האהדה לאוכלוסייה הכללית בגרמניה שהזדהתה עם הנבחרת המקומית ועם הנבחרת הלאומית.
נבחרת טורקיה עלתה לראשונה בתולדותיה למשחקי היורו ב־1996, דבר שגרר גל אהדה גלוי כלפיה מצד טורקים בגרמניה, בעוד שבאותו טורניר ממש זכה מהמט שול בגביע אירופה. השחקנים הטורקים, בדומה לכוכבי כדורגל אחרים מקהילות מהגרים במדינות אחרות באירופה (למשל זינדין זידאן בצרפת), הפכו במשך השנים למייצגיה של הזהות הטורקית־גרמנית הגאה.
ההזדהות של שני הכוכבים ממוצא טורקי, מסוט אוזיל ואילקאי גונדואן, עם שלטונו של ארדואן עוררה את הוויכוח בנוגע להצלחתה של האינטגרציה, והאם קיימת זהות כפולה בנבחרת הגרמנית? אוזיל אף פרש מהנבחרת בעקבות הסערה הזו.
עוד הצטרפו למעגל מהגרים גם מחוץ לאירופה. כך, שחקנים ממוצא צפון־אפריקני, מרכז־אפריקני או דרום־אמריקני הפכו גם הם לחלק בלתי נפרד מהנבחרת הגרמנית. כך למשל סיפורם של האחים ג'רום וקווין־פרינס בואטנג, בנים לאב ממוצא אפריקני ואם גרמנייה, שבחרו לשחק בנפרד - ג'רום בגרמניה וקווין־פרינס בגאנה. סמי חדירה, בן למהגרים מתוניסיה, שיחק בנבחרת שנים רבות ואף זכה עימה בגביע העולם ב־2014.
כיום משחקים בגרמניה לפחות שמונה שחקנים שלהם שורשי מהגרים. לצד בואטנג וגונדואן הטורקי נמצאים גם שחקנים ממוצא ניגרי, קמרוני וסנגלי. הנבחרת בהחלט משקפת את המדיניות הסובלנית שקיימת במדינה ביחס לקליטת זרים, והעבודה שנעשתה בדור האחרון ניכרת במיוחד ערב פתיחת המשחקים בקטאר 2022.
עם זאת, להתאחדות הכדורגל הגרמנית אין תוכניות סדורות העוסקות במיגור גזענות מהמגרשים. גם זהותם של העסקנים ומקבלי ההחלטות בכדורגל איננה מייצגת את המיעוטים באוכלוסייה. ההתאחדות ממנה שגרירים מקרב שחקנים זרים בגרמניה (כדוגמת חלוץ הנבחרת קאקאו) כדי שיפיצו את בשורת השילוב ואת חשיבות הכדורגל ככלי לניידות חברתית ולשילוב.
יחד עם זאת, הגרמנים מאמינים ביצירת מציאות קיימת. לראיה - הנבחרת בשנים האחרונות איבדה מעט מתדמית המכונה הגרמנית היעילה והכוחנית והפכה לנבחרת סובלנית המכילה תרבויות ומשחקת כדורגל התקפי וחיובי, שזוכה ליותר אהדה בקרב חובבי הכדורגל ברחבי העולם.
* הכותב הוא מומחה להיסטוריה גרמנית וליחסי ישראל־גרמניה בראי הספורט
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו