מחזור הסיום של הפרמייר ליג השאיר את ליברפול ללא אליפות ובלי אפשרות לזכות בקוואדרופל היסטורי, אך בעיקר השאיר אותה תלויה במקום הכי אכזרי על מטוטלת סיכום העונה.
זה עניין פילוסופי, אבל כעת משחק אחד - גמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד בשבת - יכריע באופן סופי לאן נוטה הכף במקרה של האדומים. האם לעונה עצומה שתיזכר בזכות תארים גדולים, או אולי לעונה גדולה עם תארים קטנים.
והאם זה בכלל משנה? האם כדורגל באמת נמדד רק על פי השורה התחתונה - במקרה הזה תארים, או שיש חשיבות לעומק, לאיכות, לזיכרון? הרי כבר עכשיו, הזיכרון שהשאירה ליברפול מהעונה הזאת הוא לדורות.
הקבוצה של יורגן קלופ זכתה בשני הגביעים המקומיים לראשונה מאז 2001, היא שברה שיאי כיבושים וריגושים, והצליחה להישאר בתחרות על התואר בכל אחד מהמפעלים שהשתתפה בהם. היא צמצמה פער של 14 נקודות בליגה האנגלית מאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה, אספה 51 מ־57 הנקודות בחצי השני של העונה, ולמעשה נלחמה על התואר עד 10 הדקות האחרונות של העונה.
ועדיין, התחושה היא שהפרס המוחשי לא תואם את האיכות שהפגינה. עם כל הכבוד לגביע האנגלי ולגביע הליגה, שבשניהם זכתה אחרי דו־קרב פנדלים מול צ'לסי, ההרגשה היא שליברפול הזאת ראויה למשהו גדול יותר. לגושפנקא, לרגע, לחותמת.
כרגע, העונה של האדומים היא בעיקר תקופה מדהימה. רצף של משחקים מרשימים, שגרה של איכות לא נורמלית, אבל נטולת פיקים של ממש. היא אמנם הביסה והשפילה את מנצ'סטר יונייטד בשני מפגשים, אבל זה מתברר כלא חוכמה של ממש. הקבוצה של קלופ סיימה את העונה בלי ניצחון על קבוצות הטופ 4, ובלי תצוגה מכוננת בליגת האלופות.
לכן, הגמר בפריז מול ריאל מדריד הוא ההזדמנות האחרונה של קלופ ושחקניו לחמוק מהתהייה הפילוסופית שסוחבות איתן נבחרות הולנד של 1974, הונגריה של 1954 וברזיל של 1982 - נבחרות מדהימות, קונצנזוס של איכות, אבל גם כאלה שנותרו בידיים ריקות ועם יותר מדי מחמאות.
יוהן קרויף, בספרו האוטוביוגרפי MY TURN, תיאר את התחושות אחרי המפלה מול הגרמנים: "בכלל לא סבלתי מההפסד. זה נובע מההתפעמות העולמית מהמשחק שלנו". אין ספק שליברפול הפעימה העונה, אבל לא בטוח שההתרגשות מהכדורגל, ושני גביעים מקומיים, יספקו אותה בסיום העונה.
לפני שלוש שנים הזכייה בליגת האלופות היוותה עבור ליברפול פיצוי הולם למאבק אליפות לא פחות הרואי, שנגמר בידיים ריקות, וזאת המטרה גם הפעם. זה אמנם עשוי להיות קשה יותר כשהיריבה היא ריאל מדריד, שהדיחה את אריות אירופה, ולא טוטנהאם, ועוד יותר קשה כשהשחקנים האדומים נופלים כמו זבובים בימים האחרונים, אבל ליברפול חייבת את התואר הזה. לעצמה, ולמען הפילוסופיה. זה אולי נחמד להשאיר זיכרון, אבל הרבה יותר נחמד להכניס גביע אירופה לארון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו