1 לפני 50 שנה, המושג "אבל בהסתדרות" ציין את צהלת השמחה של אוהדי בית"ר ירושלים כשקרה אסון בהפועל. תשע נקודות לקחה מהם בית"ר העונה. בלי הפועל, לא בטוח שבית"ר שורדת. האינטרס של בית"ר הוא שהפועל תשרוד, כי מדובר בבנק אדיר של נקודות. מה בית"ר תעשה בלעדיה בעונה הבאה?
2 בישראל של היום, רגעי התהילה שלך הולכים ומתקצרים. קחו למשל את בני לם, הבחור שבא מהכפור של מחלקות הנוער והוביל את מכבי נתניה לפלייאוף העליון עם כדורגל מחוץ לקופסה. אבל ארבעה משחקים בלי ניצחון - וכבר יש כאלה שמיהרו לכבות את הנרות על העוגה שלו.
תמתינו רגע, כי לם ונתניה שלו עדיין לא סיימו את מה שיש להם לומר ולעשות העונה. הערב הם הורידו את האלופה המכהנת מכבי חיפה על הברכיים. נכון אמר ברק בכר בסיום, שהקבוצה שלו ירדה עם שלישייה בלבד, ולא עם הרבה יותר כדורים ברשת שהיו משקפים את המצב. חיפה, ואת זה אנחנו אומרים תמיד, היא הטובה בליגה, אבל גם אחת העצבניות מכולן. שחקן של מכבי נתניה שוכב על הדשא ומקבל טיפול, אבל מוחמד אבו פאני מגיע אליו ומנסה להקים אותו בפראות, כאילו הנתנייתי מבזבז זמן. למה, אבו פאני, למה?
נפילת המתח אחרי חצי גמר הגביע והרצון של נתניה לחזור לעצמה הפיקו שליטה מוחלטת במרכז המגרש, וחיפה, שהיתה צריכה להפסיד גם במשחק הקודם ביניהן בנתניה (השיגה תיקו), הרימה ידיים מוקדם, כי הבינה שגם תיקו גדול עליה הפעם.
3 לא אפתיע את אוהדי מכבי פ"ת אם אגיד להם שכל סקר אוהדים שישאל מי מהקבוצות הם מעדיפים שתרד ללאומית - ייתן תשובה ברורה. לא חלילה בגלל האוהדים, אלא בגלל איך שמקבלי ההחלטות מתנהלים שם. "מקבלי ההחלטות" זה בעיקר אבי לוזון.
שני מאמנים הוא פיטר, את האחיין שלו ואת ניר קלינגר, לא לפני שהשפיל אותו בפומבי, כאילו שראש הממשלה לשעבר (של הכדורגל) לא למד דבר על דרך ארץ ב־30 שנותיו כבעל בית. עכשיו אנחנו בספירת העומר, אבל גולן כנראה יסיים, השאלה רק איפה.
שי ברדה לא התחשב בתוכניות של מכבי פ"ת, וראינו לאן זה הולך בפארסת הפנדלים שהתפוגגו בשתי החטאות של עידו שחר, בקריסה מוחלטת וברביעייה על הפרצוף. שלושה מחזורים לסוף - אין יורדת אחת בטוחה. זה ייגמר על הבאזר.
