הלילה יצוין בארה"ב יום ג'קי רובינסון בליגת הבייסבול המקומית. העובדה שערב פסח נחגג במקביל, מעניקה משמעות נוספת לטקסים הרבים ולעובדה שהשחקנים יציינו לכל אורכה ורוחבה של המדינה את האירוע המחולל.
רובינסון, השחקן האפרו-אמריקאי הראשון בתולדות הבייסבול האמריקאי יצא לחופשי גם בזכות חבריו היהודים, שהקיפו אותו והביא לספורט האמריקאי ולקהילה האפרו-אמריקאית חירות שלא הייתה שם לפני.
רובינסון היה השחקן השחור הראשון בהיסטוריה של ה־MLB (מייג'ור ליג בייסבול), ליגת הבייסבול הבכירה של אמריקה, ונחשב עד היום לאחד הסמלים הגדולים ולפורץ דרך בספורט האמריקני.
אחרי שהפך לתלמיד הראשון בהיסטוריה באוניברסיטת UCLA, שזוכה בתעודות הוקרה בארבעה תחומי ספורט שונים, ולאחר שארה"ב הסתבכה במאורעות פרל הארבור, גויס רובינסון, כמו מרבית חבריו, לשירות צבאי. לאחר שחרורו הצטרף באופן רשמי ל"ליגת השחורים", ליגה שפעלה במשך 60 שנה בהפרדה מוחלטת מה־MLB. באותם ימים איש לא חשב ששחור יוכל לשחק בליגה אחרת.
אבל 38 אחוזי הצלחה בחבטות ב־47 משחקים ב"ליגה השחורה", תפסו את תשומת הלב של הברוקלין דודג'רס מהליגה "הלבנה". הדודג'רס ניצלו את עזיבתו של הקומישינר של הליגה, הגזען ושונא השחורים קנסאו לנדיס, ואת כניסתו לתפקיד של הפי צ'נדלר, שלא היסס להודיע: "אם הם (השחקנים השחורים) יכולים למות באוקינאווה, הם יכולים לשחק בייסבול באמריקה".
הצהרתו של צ'נדלר היתה האישור שלו חיכה בראנץ' ריקי, המנהל והבעלים של הדודג'רס, כדי להחתים לראשונה שחקן אפרו־אמריקני בקבוצת MLB. בשנת 46 עלה ג'קי רובינסון לשחק בדודג'רס וסיים את העונה כשחקן הצעיר המצטיין של השנה. ברוקלין, שמחצית מתושביה היו יהודים ראתה ברובינסון שגריר גם של הקהילה הגדולה בעיר.
היהודי לסטר רודני, העורך של העיתון הקומוניסטי הגדול בארצות הברית, שלח כתבים לבנים לליגת הבייסבול השחורה וזיהה שם את הפוטנציאל האדיר של רובינסון. דרכו של רובינסון אל ההצלחה היתה דרך חתחתים: בשנים שלאחר מכן יסבול מהקנטות כמעט בכל עיר שאליה יגיע לשחק הן מהקהל והן משחקנים יריבים.
כשהגיע עם קבוצתו לשחק בערים שהיתה בהן הפרדה בין שחורים ללבנים, נאלץ לאכול ארוחת ערב ללא חברי קבוצתו, ואף לישון במלונות נפרדים. שירלי פוביץ', כתב הספורט הבכיר של ה'וושינגטון פוסט' ניהל עבורו מאבקים כיהודי אבל גם כלוחם צדק: "איך ליגת הבייסבול המקומית יכולה לוותר על מיליוני דולרים רק כי היא לא משתפת כוכבים שחורים?" שאל בטוריו.
יחסיו עם האנק גרינברג גדול כוכבי הבייסבול היהודים היו גולת הכותרת בקריירה של הכוכב האפרו-אמריקאי. גרינברג אמר פעם: "חשבתי שאני סבלתי, עד שראיתי מה עובר על ג'קי". כשגרינברג עבר לפיטסבורג לאחר מלחמת העולם השניה, ברוקלין הגיעה למשחק מול קבוצתו של גרינברג כאשר השחקנים שלה מנסים לפגוע בכוונה ברובינסון בכל מחיר.
השנה הייתה 1947, ורובינסון הוקף בשנאה וכאשר הכדורים פגעו בו, הוא נאנק מכאבים. באמצע המשחק ניגש אליו גרינברג ולחש על אוזנו: "אל תשים אליהם לב, תרים את הסנטר, אתה עושה עבודה מעולה תמשיך ככה". בסיום המשחק התבקש רובינסון להתייחס למה שעבר עליו במשחק: "הקלאסה מדברת. וכשמסתכלים על מר גרינברג, היא פשוט נשפכת ממנו".
גרינברג ורובינסון הפכו לאחר הקריירה לחברים שנלחמים יחד בגזענות: הם רצו ששחקנים יוכלו לישון ביחד במלונות ולאכול יחדיו במסעדות, והדבר חיבר עוד יותר את הקהילה היהודית אל רובינסון. כאשר רצה לקנות בית בפרברי ניו יורק, הקהילה הלבנה התנגדה לכך שאפרו-אמריקאי יהיה שכן שלהם. הסיפור זכה לכותרות, ואנדריאה סיימון, בתו של המוציא לאור המפורסם ריצ'ארד סיימון (סיימון אנד שוסטר) יצאה למלחמה עבור רובינסון ובעזרת מתווכים יהודים מהקהילה ובנוסף מנהלי בנק יהודים, שהיו היחידים שהסכימו לתת לרובינסון משכנתא, הוא הצליח לזכות בחופש שלו ולקנות למשפחתו את בית החלומות שלהם. עבודה בענף הבייסבול אף אחד לא הסכים לתת לרובינסון והוא נכנס לעסקי המסעדות בעזרת עזרה של הקהילה היהודית.
רובינסון הפך לפעיל למען שוויון זכויות, ולמעשה בבגרותו היה מוקף ביהודים ובאפרו-אמריקאים רוב הזמן, כי לבנים נוצרים לא רצו להיות חברים שלו. בשנת 1962, יצאה הקהילה השחורה כנגד הבעלים של מועדון הבלוז המפורסם ביותר בעולם, ה"אפולו" בהארלם, שהיה כמובן יהודי.
רובינסון הגיע לשכונה וזעם: "אנטישמיות היא בדיוק אותו דבר כמו אנטי-שחורים, איך אתם רוצים להתמודד נגד הגזענות שאנחנו סובלים ממנה אם ככה אתם מתנהגים?". במקביל, רובינסון ציטט לא אחת את הדת היהודית, כנראה מבלי להתכוון לכך: "החיים אינם משמעותיים, אלא אם אתה מצליח להשפיע על חייהם של אחרים".
ב-15 באפריל 1997, 50 שנה אחרי הופעת הבכורה שלו, הוציאה ה-MLB את מספר חולצתו של רובינסון, 42, מכלל שימוש בכל הקבוצות כאות כבוד על הישגיו. הלילה, 75 שנה לאירוע המכונן ההוא, יעלו כל השחקנים, המאמנים ואנשי הצוות עם חולצה מספר 42 ויחלקו כבוד למשה של הבייסבול האמריקאי, שלא היה זוכה בחירות לולא חבריו היהודים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו