בר טימור: "ספורטאים צריכים להשמיע את קולם"

לפני כמה שבועות חגג בר טימור יום הולדת 30, ואפשר לומר שהוא במקום טוב בחיים. הוא הקפטן והסמל המוערך של הפועל ת"א, הוא מתוגמל כספית בצורה מכובדת, יש לו פודקאסט פופולרי, ומבחינה ספורטיבית השנה וחצי האחרונות הן כנראה הטובות בקריירה שלו.

לאחרונה ישבנו לשיחת עומק, שבה חזרנו לילדות שהיתה לו בחיפה, דיברנו על ההווה החיובי וגם התייחסנו לעתיד, שלו ושל הצעירים שפורצים עכשיו את דרכם בכדורסל הישראלי. "אני במקום שלם וטוב מאוד בקריירה ובחיים, אישית וגם מקצועית", הוא אומר בראיון חג מיוחד ל"ישראל היום". "זה עניין של גיל, בשלות, הסיטואציה הספורטיבית".

לפני עשר שנים, זה המקום שבו דמיינת את עצמך בגיל 30?

"אני לא אחד שחושב יותר מדי על העתיד, ובטח בגיל 20. אני לא זוכר שחשבתי איפה אהיה בעוד עשר שנים. באותו זמן מאוד רציתי לצאת לאירופה ודמיינתי שאשחק שם הרבה זמן ואחזור לארץ בגיל מאוחר, מה שבסוף לא קרה (טימור יצא לשחק באלבה ברלין וחזר אחרי שנה, י"מ).

"במבט לאחור, אני מאוד שלם עם מה שעברתי, גם עם הדברים הטובים וגם עם הפחות טובים. הכל מרכיב את הקריירה שלי, ואני שלם עם הדרך שלי".

במהלך השנים עברת קשיים, למשל התקופה שבה לא שיחקת בהפועל ירושלים וכשלא זומנת לנבחרת. אנחנו לא תמיד יודעים איך ספורטאים שנמצאים במרכז הבמה מתמודדים עם לחץ וביקורות. שתף אותנו במה שעבר עליך.

"זה מאוד שונה אם אתה שחקן צעיר או בוגר. בהתחלה היו לי פחות כלים וניסיון, היום אני יודע איך להתמודד. עם השנים הבנתי שהדרך הכי טובה היא להתאמן. כשאתה יושב בבית אתה אוכל את עצמך וחושב מה לא הולך ומה לא עובד עבורך. כשאתה באימון, אתה גם פורק פיזית וגם זורק את המחשבות הצידה.

"אני תמיד מנסה להפעיל את עצמי ולא להיכנס ללופ שלילי. אם הראש שלי טרוד, אני אלך לחדר כושר או לזרוק לסל. זה משהו שאני ממליץ לצעירים. במהלך השנים נעזרתי במאמן מנטלי ובפסיכולוג".

"בירושלים היתה לי תקופה מאוד קשה, כי הייתי בגיל ובמעמד אחר ודמיינתי את הדברים קורים אחרת. היו לי ארבע שנים טובות והייתי במעמד מצוין בקבוצה, במועדון ומול האוהדים, ופתאום באו השנתיים האלה שבהן הרגשתי שאין לי איך לתקן ולהשפיע. הרגשתי שזאת לא ירידה טבעית ביכולת בגלל גיל או משהו, אלא שזה פשוט קורה ושאין לי שליטה", הוא מספר.

"היו לי ימים קשים, ואני אומר את זה בפעם הראשונה, הקורונה ממש עזרה לי. אני זוכר איך כולם התבאסו מכך שהכל נעצר, שהליגה הפסיקה ואמרו לנו 'תלכו הביתה', ולי פשוט רווח, לא נעים להגיד. גם אני איבדתי עבודה וויתרתי על כסף - כמובן יש אנשים שנפגעו יותר ממני, אבל הייתי צריך את זה לנפש, והמנוחה עשתה לי טוב. ישבתי בבית ואמרתי לאשתי לעתיד 'זה נעים וכיף לי', כנראה בגלל העומס הנפשי.

כשחזרנו לליגת הקורונה, משהו השתחרר אצלי ושיחקתי טוב. פשוט הייתי צריך את ההפסקה הזו".

"יש לי מקום חם בלב לחיפה"

טימור נולד וגדל בחיפה, ולמד בבית הספר הריאלי בעיר. בילדותו שיחק במחלקות הנוער של הפועל ומכבי חיפה, ובעודו תלמיד בכיתה י"ב צורף לסגל הקבוצה הבוגרת של הפועל חיפה.

במקביל שיחק בקבוצת הכדורסל של הריאלי שזכתה באליפות ליגת התיכונים ב־2010, ונבחר לשחקן המצטיין של העונה. כבר אז סומן כפוטנציאל גדול.

"עזבתי את חיפה בגיל 19 ומאז לא גרתי שם. רוב החברים שלי גם עזבו את העיר", אומר השחקן. "אני לא מגיע מספיק לבקר, אבל לפני כמה שבועות אחיין שלי לא כל כך זיהה אותי, וזה צבט לי בלב, אז החלטתי להגיע יותר כדי להיות עם ההורים, המשפחה והאחיין. יש לי מקום חם בלב לחיפה, ואולי בעתיד נגור קרוב לשם".

בוא נחזור לילדות. יש רגע שבו ידעת שתהיה כדורסלן מקצועני ברמות הגבוהות?

"בתור ילד בלטתי בכדורסל אבל לא חשבתי על זה כמקצוע. אחד הרגעים שבהם אני זוכר שמשהו השתנה היה בגיל 15, כשהיו מיונים של שחקנים לנבחרת טרום־קדטים. הגעתי לווינגייט ולראשונה התמודדתי עם ילדים מכל הארץ בשנתון שלי. עד אז הכי רחוק שהגעתי היה עמק יזרעאל, לא שיחקתי נגד ילדים מתל אביב או מירושלים. עברתי את כל התהליך והגענו למיונים האחרונים.

"אני זוכר אולם גדול מחולק לחמישה מגרשים עם 40 שחקנים. הרגשתי שאני טוב ושאף אחד לא מצליח לעצור אותי. עברו מאמנים ושמתי לב שהם מתלהבים ממני. אז הבנתי שכדורסל יכול להיות המקצוע שלי ואני יכול להצליח בו. התחלתי ללכת למאמנים אישיים ולתזונאים ולהשקיע, כי עד אז זה היה לכיף".

בר טימור כיום הוא אחד הכדורסלנים הבכירים והמוערכים בישראל. לא תמצאו רבים שלא אוהבים אותו, גם אוהדי היריבות. מלבד היכולת על המגרש, שלעיתים יודעת עליות ומורדות, הוא מגיש פודקאסט עם שוער הכדורגל וחברו הטוב רון שושן, הנקרא "פראש טוק" מבית "הפודיום". יותר מ־40 פרקים כבר שודרו, ובין השאר התארחו בו פוליטיקאים, סטנדאפיסטים מובילים, ספורטאים וספורטאיות.

כשמגיע אליך היום שחקן צעיר שמתחיל את הקריירה ומבקש עצה, מה הדבר הכי חשוב שאתה אומר לו?

"לכל אחד יש את המסלול שלו אז אני פחות יודע להגיד לשחקנים אם ללכת לאומית או להתחיל בליגת העל. כשמגיעים אליי שחקנים צעירים, למשל כמו החבר'ה בהפועל, אני ממליץ להם לבחור מישהו שאפשר ללמוד ממנו ולא לפחד לשאול כמה שיותר. עוד משהו חשוב זה תמיד להיות מוכן.

"כשאתה מקבל הזדמנות אפילו באימון, אתה צריך לדעת הכל ולהתייחס כאילו קיבלת צ'אנס לקנות את כל עולמך. אני תמיד אומר לצעירים שהם צריכים לדעת תרגילים של כל העמדות כדי שאם זורקים אותך לשם באימון אתה ישר יודע מה צריך לעשות. שום מאמן לא יעצור כדי להסביר לך. וזה עוד אני מדבר רק על האימונים, אז בטח במשחקים עצמם. אין הרבה הזדמנויות וכשיש צריך לקחת. גם כשאתה לא חלק מהאימון, וזה קורה הרבה לשחקנים צעירים, אתה צריך לבוא לפני ולעבוד. מי שירצה וייראה שהוא רוצה ויעבוד בשביל זה, בסוף יתנו לו".

איזה צורך הפודקאסט ממלא עבורך?

"שני דברים. אני מודה שלפעמים, בוודאי אחרי ניצחונות ומשחקים טובים, זה בא לי בטוב ויש לי כוח. ולפעמים פחות, למשל אחרי הפסד לא תמיד יש לי כוח. אבל זה איזשהו מבחן לחיים - לדעת למצוא את האיזון, להתעלות ולהפריד בין הדברים. גם הראיון הזה (התקיים יום לאחר הפסד של הפועל ת"א, י"מ) בא לי קצת פחות בזמן. זה אולי לא המעשה הכי בוגר בעולם, אבל לפני כמה שנים כנראה הייתי אומר שזה לא מתאים לי עכשיו ומוצא תירוץ להגיד לך כדי לא לבוא. הפודקאסט מכניס אותי לאיזון מסוים".

"הדבר השני הוא הצורך לבטא את עצמי. הפודקאסט הוא פלטפורמה נוחה לזה. אני קצת ביישן וקשה לי להיפתח לשיחה, וזה שאני מנהל את הפודקאסט מפתח אצלי דברים שלא היו לי כאדם לפני זה".

אתה מרגיש שהפודקאסט משפיע על הקשר שלך עם אוהדי הכדורסל?

"אני מקבל הרבה מחמאות, גם מאוהדים של קבוצות אחרות, שאומרים לי שלמרות שהם אוהדים קבוצה אחרת, היה מדהים וכיף לשמוע. אני מקבל תגובות, בעיקר מפרגנות. אני חושב שהפוד גרם לאנשים להתייחס אלי יותר כאדם ולא רק כשחקן. הם מרגישים שהם יכולים לפנות אלי בגישה אחרת וגם יודעים שאני אענה. לפעמים הודעות לשחקן הן רשמיות יותר ופתאום אתה מרגיש יותר פתוח ובגובה העיניים. האמת? זה נחמד".

אתה גם מנסה להשתמש בפודקאסט כדי להיות במובן מסוים הקול של הכדורסלנים ולתת במה לצרכים ולרצונות שלהם?

"אני לא מנסה להיות קול של אף אחד, אבל אני מאמין שספורטאים צריכים להשמיע את קולם. יש לנו מדינה קטנה ואנחנו לא מספיק עושים את זה, כי אולי זה לא מקובל או שהשחקנים חוששים מהתגובות. אני לא יודע אם ספורטאים צריכים להיות גיבורי תרבות, אבל כן להביע דעה בנושאים שחשובים להם. לא לפגוע באף אחד כמובן, אבל כן להשמיע. זה משהו שהוא קצת יותר רחב מאשר רק לגעת בצד המקצועי של הכדורסל".

לפני הכל בר טימור הוא כדורסלן, והפוקוס שלו הוא על הפרקט. בקיץ האחרון מונה לקפטן הפועל ת"א ובינואר חתם על חוזה לשלוש שנים ויישאר במועדון לפחות עד קיץ 2025.

לפעמים אנחנו רואים אותך חזק בתוך המשחק, נכנס באגרסיביות, לוקח ויוזם, אבל לפעמים נראה שאתה לוקח צעד אחורה.

"אני מסכים. בעונה שעברה זה לא היה ככה, אבל העונה אני מרגיש שלפעמים זה קורה. אני מנסה לטפל בזה, כי לא תמיד אני צריך לתת למשחק לזרום לידי, אלא לקחת יותר על עצמי ולהיות מעורב יותר. בחלק מהמשחקים זה קרה יותר ובחלק פחות. זה משהו שאני מתמודד עם עצמי, ואני אפתור".

האם תהיה הקפטן שמצליח לשבור את תקרת הזכוכית של קבוצת האוהדים, ותזכה בתואר עם הפועל?

"היינו רחוקים דקה וחצי מתואר", הוא משחרר אנחה קלה, "אבל בוא לא נדבר על שופטים. היינו קרובים מאוד, ממש רצינו, וזה יכול היה להיות מדהים. אני מקווה מאוד שזה יקרה בעתיד, כי לזכות בתואר עם הפועל זה החלום שלי. יש לנו עליות ומורדות במהלך העונה, ואני מקווה שנחזור להציג את היכולת הטובה שכבר הראינו שאנחנו יכולים".

כשתסיים את החוזה הנוכחי תהיה בן 33. אתה רוצה לפרוש בהפועל?

"אני מרגיש מאוד טוב ומוערך. יש לנו שלוש שנים לעבור עד אז, ולפני הכל אני מקווה שאהיה בריא במשך כל התקופה. זה הכי חשוב. אם עדיין יהיה חיבור טוב, ודאי שארצה להמשיך לשחק בהפועל מעבר לחוזה הנוכחי. האמת שאני בכלל לא מצליח לחשוב על היום שאחרי הכדורסל, אני לא רואה את עצמי מפסיק לשחק, אולי עוד כמה שנים זה יקרה".

מספרים שאתה סוג של מנטור לצעירים בקבוצה. בסוף אתם שחקנים שמתמודדים לפעמים על אותן דקות משחק, איך זה מסתדר?

"בחיים לא אעשה לעצמי הנחות בגלל שאני שחקן מנוסה יותר מהצעירים. אני מתאמן כמו כולם, ואולי אפילו יותר מכולם. אני עושה את זה נטו בשביל עצמי. אני תחרותי וכל פעם שאני מפסיד או שהדברים פחות הולכים לי אני משתגע ומתעצבן. ככה רציתי שהתייחסו אליי כשאני הייתי צעיר, ככה אני רוצה שהתייחסו אליי היום וככה גם אני מתייחס לצעירים". 

איפה בר טימור יהיה בעוד עשר שנים?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"אני אהיה אבא. אנחנו לא לקראת משהו, אבל אני מאמין ומקווה שזה יקרה בשנים הקרובות. אז בעוד עשר שנים גם הורות וגם משהו בכדורסל, מאמן או משהו אחר, אבל בוודאות אני רואה את עצמי ממשיך בענף".