בחירות אמצע הקדנציה של נובמבר 2010 העניקו לרפובליקנים לא רק ניצחון מוחץ בבית הנבחרים, אלא גם תקוות לבחירות לנשיאות של 2012, דבר שנראה כבלתי אפשרי שנתיים בלבד קודם לכן. התקשורת האמריקנית נזקקה אז לאישיות רפובליקנית שתפרשן את הניצחון. ואם אפשר גם מישהו בעל אספירציות ריאליות להיבחר לנשיאות. מושל מיסיסיפי, היילי ברבור, היה הבחירה הטבעית.
בתוכניתו של כריס מאת'יוס, "Hardball", ברשת MSNBC, נשאל ברבור על כוונתו לרוץ לנשיאות. תשובה נחרצת לא היתה שם, אבל רמיזה עבה דווקא כן. השבוע, במהלך ביקורו בירושלים, הוא היה רק מוכן להודות בראיון ל"ישראל היום" כי באפריל, עת יסיים את תפקידו כמושל, הוא יודיע על כוונתו.
על פי האתר "פוליטיקו", ביקורו של ברבור בישראל והשתתפותו בכנס הרצליה אמורים לחזק את מועמדותו מטעם הרפובליקנים במירוץ לבית הלבן. אבל ברבור לא ממהר לאשש או להכחיש את הסברה שאכו ירוץ לתפקיד. "כבר אמרתי בנובמבר שבכוונתי להודיע על החלטתי לרוץ לנשיאות רק באפריל. אני לא מתכוון להתמודד על תפקיד אחר כל זמן שאני מכהן כמושל מיסיסיפי".
לברבור יש הרבה ביקורת על תפקוד הנשיא אובאמה, אבל הוא לא יעשה זאת מחוץ לגבולות ארצו. "במדינה שלנו יש לנו מסורת", אמר השבוע בירושלים, "בכל הקשור למדיניות חוץ, הפוליטיקה עוצרת בביקורת הגבולות. לכן אני לא מתכוון לבקר את מדיניות הממשל". ידיד ישראל וג'נטלמן.
חיבה גדולה לישראל
ביקורו של ברבור מתקיים על רקע האירועים הסוערים במזרח התיכון, וברבור מפגין אופטימיות זהירה לגביהם. "דמוקרטיזציה בעולם הערבי יכולה להתרחש", קובע ברבור, "אבל זה עניין של דורות. כל דור מתקרב לזה. הצעירים היום נגישים יותר לאינפורמציה המקרבת אותם לחירות. הודות לפייסבוק ולטוויטר אנשים היום מגיעים למידע שלא היה להם בעבר. זה תורם לדמוקרטיה ומחייב ממשלות לטפל בבעיות כמו עוני. הטכנולוגיה מחייבת ממשלות לפעול למען עמיהן. אנחנו נראה התקדמות לקראת דמוקרטיה בעולם הערבי, אבל זה לא דבר שיקרה בן לילה. זה תהליך".
אנחנו חוזים בפרק זמן קצר ביותר בשינויים באזור כמעט בכל יום. לאזרח הישראלי יש פתאום תחושה שבבית הלבן יושב נשיא שאהדתו לישראל אינה מובטחת כמו בעבר. האם זה באמת נכון-
"ארה"ב היא בעלת הברית החזקה ביותר של ישראל זה שנים ארוכות, וישראל היא בעלת ברית חשובה לארה"ב. לא רק בעלת ברית ושותפה, אלא גם חברה. אנחנו חולקים ערכים משותפים, מחויבות לחירות, לשלטון החוק, לדמוקרטיה. יהודים ונוצרים אמריקנים מתייחסים למקום הזה כאל אדמת הקודש. לצערי הרב, רובם לא מגיעים לכאן ולא זוכים לגלות את מה שאני ורעייתי ראינו כאן, אבל יש חיבה גדולה לישראל כי אמריקנים רבים רואים שזה המקום שבו חיו היהודים באופן רצוף עם תודעה למקום, וכל זה לא השתנה בקרב האמריקנים".
אז אפשר להירגע, במלחמת התדמית שמנהלת ישראל בעולם לא איבדנו את אמריקה-
"באמריקה משחק הפוטבול מאוד פופולרי. במשחק הזה, תמיד, בשלב זה או אחר שחקן אחד ייתקל בשחקן אחר באופן בלתי חוקי והשחקן שספג את המהלומה יחזיר, וכמעט תמיד זה שהחזיר יחטוף. למה? כי השופט לא ראה את המכה הראשונה, אלא את השנייה, לאחר שנוצרה מהומה. כך גם בישראל. הטרוריסטים תוקפים את ישראל, וזה לא זוכה לסיקור, אבל התגובה של ישראל כן תזכה לסיקור, ומה שנקבל בסוף היום זה שישראל נהגה באלימות. כמו במשחק הפוטבול, זה שעשה את העבירה הראשונה יוצא ללא ביקורת, וזה שהגן על עצמו ודאג שזה לא יקרה שנית, שזה ישראל, סופג את הכרטיס מהשופט".
האם לאזרחי מיסיסיפי, לדוגמה, ברור שישראל היא השחקן שהגיב לעבירה-
"זה לא ברור בגלל הכיסוי התקשורתי, כי הכיסוי התקשורתי יגרום לך לחשוב שישראל היא מרשעת, שמנצלת ופוגעת בערבים, אבל לרוב האנשים במדינה שלי, דמוקרטים ורפובליקנים, יש אמון רב בישראל. ותחשוב שבמדינה שלי יש פחות מאחוז אחד של יהודים, והם הבחינו ב-60 השנים האחרונות שהישראלים הם קשוחים אך הוגנים, לא מחפשים את הקרב, אך לא יברחו ממנו ואף יגמרו אותו. זה ברור להם שאם ישראל פגעה במסגד זה מפני שהיו שם מחבלים, ואם קיים ספק, ישראל תזכה מחמת הספק בגלל הקרדיט שלו היא זוכה".
אתה המועמד הפוטנציאלי הרפובליקני השלישי המבקר אצלנו. מושל ארקנסו בעבר מייק האקבי הבטיח בביקורו שיעביר את שגרירות ישראל לירושלים אם ייבחר. גם אתה באת אלינו עם הבטחות-
"אני, להבדיל מהבטחות, באתי עם נאום שאני נושא בכנס הרצליה, הדן ביחסי ישראל-ארה"ב. קיים קשר חזק והדוק בין אמריקנים שאינם יהודים לישראל. מדובר בנוצרים אמריקנים, שדואגים מאוד למדינה הזו, לביטחונה ולרווחתה ולעצם היותה מדינה יהודית בעלת גבולות בטוחים".
"האופציה הצבאית חיה"
השנים האחרונות לא יירשמו כתור הזהב של ארה"ב בהיסטוריה העולמית. הערכות רבות מנבאות שארה"ב תאבד את ההגמוניה שלה כמעצמת-על, לנוכח העובדה שאמריקה מאבדת גובה מול סין ומדינות נוספות, כמו ברזיל, הודו וגם רוסיה. אבל ברבור לא מוכן להיבהל מתחזיות הזעם. "כלכלת ארה"ב היא פי שניים וחצי גדולה מזו של סין למרות שאמריקנים רבים חושבים שכלכלת סין גדולה יותר", אומר ברבור. "מה שמדאיג אותי זה שאמריקנים מאבדים ביטחון כי הם לא יודעים את העובדות. אנחנו צריכים להמשיך לעבוד כדי שהכלכלה שלנו תהיה חזקה. יש לנו את העוצמה הצבאית הגדולה ביותר בהיסטוריה, אבל אנחנו צריכים להמשיך לעבוד על מנת שהיא תישמר. זה לא קל וזה לא ברור מאליו. אם נמשיך לעבוד קשה, מעמדנו בעולם ימשיך להיות איתן.
"היתה תקופה קצרה בהיסטוריה שבה היינו המעצמה היחידה בעולם, אבל יום יבוא ויהיו עוד מעצמה או מעצמות לצידנו. זה טבעי, ואף צריך להיות מבורך על ידי האמריקנים, אך אנחנו צריכים להמשיך ולשמור על כוחנו בזמן שאחרים מתחזקים".
בכל פעם שאנחנו עולים על מטוס אנחנו עוברים זמן רב בביקורת הביטחונית, ובכל פעם שזה קורה לי אני חושב שהטרור מנצח אותנו.
"אני חושב שצריך לתת קרדיט גדול לממשל בוש וגם לממשל הנוכחי, שלא היו מתקפות טרור נגד ארה"ב מאז 11 בספטמבר. הרבה זהירות, עבודה קשה, שיפורים טכנולוגיים וגם מזל טוב הביאו לכך, כי היו מי שניסו. היה לנו מזל שהם נכשלו. זה היה המודיעין שלנו שמנע זאת. לעיתים זה לא נוח, אבל זה שווה את זה. זה צריך לגרום לנו לחשוב על ישראל שבאותה תקופה סבלה מרצף של פיגועים שבהם 1,200 ישראלים, בהם ערבים ישראלים, נפגעו, ולכן אמצעי זהירות מצילים חיים".
איראן מתקרבת בצעדי ענק לפצצה גרעינית. ממשל אובאמה נותן את הרושם כי הוא לא מעלה כלל אופציה צבאית נגד טהרן. האם אופציה צבאית מקובלת עליך-
"כפי שכבר אמרתי, לפי המסורת האמריקנית, פוליטיקאים בחו"ל לא מבקרים או אפילו מנסים לתאר את מדיניות החוץ של ארה"ב, אבל אני רואה שבמהלך ההיסטוריה האמריקנית היה ברור שהאופציה הצבאית היא אופציה חיה ואמינה. היו גם זמנים שמחלקת המדינה אמרה שקוריאה לא נמצאת באזור שאליו אמריקה תשלח כוח צבאי, והתוצאה היתה מלחמת קוריאה".
יש היום יותר ויותר קולות בחברות המערביות המתנגדים לקורבנות של חיילים ויציאה למערכות צבאיות. הדבר מאוד בולט באירופה. האם התופעה גם נוגעת היום לחברה האמריקנית, בפרט אחרי המלחמה בעיראק-
"נולדתי ב-1947 אחרי מלחמת העולם השנייה. במלחמה הזו היו יותר מ-250 אלף קורבנות אמריקנים ומאות אלפי פצועים. אני לא רוצה אפילו לחושב כיצד המלחמה הזו היתה מתנהלת ונראית אם היתה לנו טלוויזיה המשדרת במשך 24 שעות ברציפות. מאז מלחמת קוריאה יש תהליך של תעמולה נגד המעורבות הצבאית האמריקנית. קראתי ספר על היחסים בין הגנרל מרשל והגנרל אייזנהאואר "שותפים לפיקוד" (Partners in Command), והופתעתי לגלות פרק שבו הגנרל מרשל מודאג מדעת הקהל האמריקנית לגבי המלחמה עוד ב-1943, וזה עוד ב'מלחמה טובה', מלחמה שאחוז גבוה מהאמריקנים תמכו בה, שאף פעם לא היתה 'לא פופולרית', וכבר אז הגנרל מרשל היה מודאג. היום האויבים שלנו קלטו את הכלי שבו ניתן לעשות שימוש - דעת הקהל - במטרה להפחית את מאמץ המלחמה האמריקני. זו עובדה ברורה שאנחנו צריכים לחיות עימה ולהתגבר עליה".
מדיניות אובאמה ספגה תבוסה
ברבור כיהן כראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית בין השנים 1993 ל-1997, שהיו שנים גדולות עבור הרפובליקנים כאשר זכו לרוב בסנאט ובקונגרס לראשונה מאז 1954. ב-2003 נבחר ברבור לכהן כמושל מדינת מיסיסיפי, ושנה וחצי אחר כך נתקל באתגר הגדול ביותר שלו כמושל, כשסופת ההורקין "קתרינה" פגעה בחופי מדינתו וזרעה הרס עצום.
זכית לשבחים רבים על ההתמודדות עם נזקי "קתרינה" וגם בלטת בכך שלא האשמת את וושינגטון אלא לקחת אחריות.
"האנשים שלנו קשוחים, והם לא אוהבים להיכנס לתפקיד הקורבן ולחפש את מי להאשים. הם קמו ויצאו לעבודה וגם סייעו לשכניהם וזה מה שתרם לחופים שלנו להשתקם מהר מאוד. בתי הספר שלנו נפתחו בתוך שבועות, הגשרים נבנו מחדש וכל זאת באמצעות עבודה. תחילה פתחנו בתי ספר לילדים עוד לפני שיקום הבתים".
ברבור נמנע פעם אחר פעם מלבקר ישירות את אובאמה, את ממשלו או את מדיניותו, אך הוא לא חוסך ביקורת מהתקשורת, ולא רק לגבי סיקור המזרח התיכון.
כעסת על התקשורת בארה"ב לאחר הירי על חברת הקונגרס גבריאל גיפורדס, כאשר רמזה על אחריות של הרפובליקנים ובעיקר של שרה פיילין ותנועת "מסיבת התה" על המעשה-
"הרוב המוחץ של האמריקנים יודעים שלמערכה הפוליטית לא היה כל קשר לירי של מטורף בחברת הקונגרס, אבל חלק מהאגף השמאלי ביקש להוביל לכך. העם האמריקני הרבה יותר חכם מהרבה עיתונאים, ולא נתן לזה כל קרדיט. זה זיעזע אותי שניסו לתת לאירוע צביון פוליטי. מאבקים קשים בפוליטיקה האמריקנית היו עוד מימי ג'ון אדמס ותומס ג'פרסון, והם היו הרבה יותר אלימים מהיום".
האם "מסיבת התה" לא מזיקה לכם?
"ראשית, יש לשים את הכל בפרספקטיבה היסטורית. חודשיים לפני שמוניתי לתפקיד ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית בינואר 1993, 19 אחוזים מהאמריקנים הצביעו עבור המועמד העצמאי רוס פארו. תנועת פארו היתה שונה מ'מסיבת התה', אבל היא הציבה בפנינו אתגרים. בוחרי פארו רצו מפלגה שלישית. מפלגה שלישית היא החלום החביב של אובאמה, כי אם המצביעים השמרנים, המתנגדים לאובאמה, יתפלגו בין רפובליקנים למפלגה שלישית זה מבטיח לאובאמה ניצחון.
"החדשות הטובות לשמרנים הן שאנשי 'מסיבת התה' אינם מעוניינים במפלגה שלישית. הם תומכים במפלגה הרפובליקנית. תהיה זו קטסטרופה אם 'מסיבת התה' תהיה מפלגה שלישית, מאחר שהדבר יבטיח בחירה מחודשת של אובאמה. אני רואה בתנועת 'מסיבת התה' יתרון".
כיסיתי את הבחירות לנשיאות ב-2008 ואת בחירות אמצע הקדנציה ב-2010. האם אובאמה הוא אותו אובאמה ואמריקה היא אותה אמריקה-
"ב-2010 היה משאל עם על מדיניות אובאמה, לא על מה שהוא אמר, אלא על מה שהוא עשה. האמריקנים חושבים שלא צריך לשפוט פוליטיקאי על תקווה או על כוונות, אלא על תוצאות, והמדיניות של אובאמה ובעלי הברית הדמוקרטיים ספגה תבוסה בבחירות, כי המדיניות של הנשיא היתה איומה: היא החריפה את האבטלה, הותירה את האמריקנים עם פחות כסף בכיס והבטיחה לאמריקנים שיטת בריאות שתגרום רק לעלויות גבוהות יותר. לא לזה קיווה העם האמריקני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו