הסופרת גלית דהן קרליבך לא חוששת "אני לא פסימית, תמיד יש צורך בספרים"

גלית דהן קרליבך סופרת ופובליציסטית ישראלית, הגיעה לחופרת לריאיון לרגל צאת ספרה השמיני, "מזל יתומה". 

"תמיד הייתי לא שייכת"

הקלישאה "מה שלא הורג מחשל' יכולה לתאר את סיפור ילדותה של קרליבך. קרליבך צוללת בזכרונותיה ומספרת על ימים בהם חשה שונה בסביבה, "הייתה גזענות סמויה ומכוערת",  היא נזכרת, "תמיד הייתי לא שייכת וזו תחושה נורא מאיימת בהתחלה אבל היום אני יודעת שזו תחושה נהדרת". אתגרי הילדות לא הפילו את רוחה, ואף הובילו אותה לפתח עור נוקשה וחספוס שכיום בא לידי ביטוי גם בכתיבתה. "הבנתי משהו על העולם הזה", מוסיפה קרליבך.  

"תמיד חלמתי לגור בווילס ערש מולדתו של הסופר האהוב עליי דילן תומס"

קרליבך שנולדה בשדרות וגדלה בבירה לצד כל המורכבויות, חלמה לגור מעבר לים ואף השתתפה בתכנית כתיבה בין לאומית באיווה. קרליבך מדברת על המצב בארץ בפיכחון, "קדמו למצב בארץ שנים רבות של שסעים, שנאה, קיטוב, והסתה נגד מגזרים שונים."

לא גרה בשינקין ולא שותה קפה תמר

אי אפשר שלא להתרשם מכך שקרליבך, סופרת מוערכת ומצליחה, לא מתרגשת כלל מהבוהמה הספרותית. היא מעידה על עצמה כי איננה משתייכת לשום מועדון, ברנז'ה או מילייה, ולדבריה, "זה משעמם. אני מדברת עם סופרים, אבל לא כקבוצה". על הרומן החדש שלה, היא מספרת "ברומן הזה יש רוח פסימית, הסבל והעוני נמצאים שם, בדלתות האחוריות".

דהן קרליבך המתאפיינת בסגנון כתיבה נועז וייחודי, אשר הביא לה לא מעט כבוד ופרסים, מספרת לחופרת גם על דור הסופרים הנרקיסיסטי שצמח פה בארץ, מגלה האם תכתוב בעתיד רומן בורגני וחושפת מה כתב לה הסופר אמיר גוטפרוינד לפני מותו?

הכל בפרק החדש של החופרת.