הפליטים ככלי משחק בוויכוח האמיתי

בואו ואומר לכם על איזה נושא הוויכוח לא ניטש, אף שנדמה לכם שכן: הוא לא ניטש על גורלם של פליטי אוקראינה. 

נכון, כולם מסכימים שאנשים שנאלצים לעזוב את ביתם ולברוח ממולדתם מפחד חרב הם אומללים. נטיית הלב של כולם היא לסייע להם, ועל כך אין עוררין. וכמו תמיד בוויכוחים כאלו ואחרים, גם כאן מתקיימים שלושה כללים שנולדו בוויכוחים בין בני זוג ותקפים כמעט לכל המקרים בעולם: הוויכוח הוא על משהו אחר, המשהו האחר הוא עקרוני, שני הצדדים יודעים שהוא על משהו אחר אבל צד אחד מסרב להודות בכך.

המשהו האחר, במקרה הזה, הוא כפול: הוויכוח הוא על יהדותה של המדינה ועל פרצופה של המדינה. הוויכוח הראשון נוגע להגדרה "מדינה יהודית" - אם הגדרתה המהותית של ישראל כמדינה יהודית היא עדיין עניין יסודי ובסיסי הנוגע לעצם קיומה - ומכאן שנגזרות כמו מאזן דמוגרפי, צביון חיים, בסיס משותף ואתוס לאומי הם מונחים קריטיים שיש להיאבק עליהם, או שמא כבר אין צורך.

אם בעשור השמיני לקיומה יכולה המדינה לוותר על ההגדרה הבדלנית הזו ולהפוך למדינת כל אזרחיה. זהו ויכוח עקרוני וחשוב שלחלוטין מונח על שולחנה של החברה הישראלית, ואם יעמוד להכרעה דמוקרטית, סביר להניח שהמצדדים בכך שהמדינה חייבת להיות מדינה יהודית יזכו לרוב מוחץ.

הוויכוח השני, על פרצופה של המדינה, הוא כמעט פוליטי. הוא נסב סביב השאלה: איזו קבוצה תנהיג ותוביל את המדינה ותקבע את אופייה ואת צבעה. הקבוצה הנוטה לשמרנות וללאומנות (שבמקרה שלנו אי אפשר לנתק אותה מדתיות) או הקבוצה האחרת, הנוטה לליברליות ומוכנה לשלם עבור ערכים ליברליים ופרוגרסיביים מחירי לאומנות וזהות. גם זה ויכוח עקרוני וחשוב, וגם בו יש, כך נדמה, רוב לקבוצה השמרנית, אבל בזה כבר איני בטוח.

שני הוויכוחים האלה ניטשים במלוא הגרון והתקשורת, אבל מעל לפני השטח הם כמעט לא מוזכרים. כי מי שנותן את הטון בוויכוח הזה הוא הצד הליברלי, שמסרב להודות שהוא מנהל כאן את הוויכוחים המפורטים לעיל, מפני שהוא יודע שבהם כישלונו מובטח, ועל כן הוא מצייר את הוויכוח כאילו הוא התנגשות בסיסית, פשוטה, בין טוב לרע ובין אור לחושך. כאילו הוא הטוב והרחום והקולות השמרניים אטומים ומרושעים.

עומד הימני וצועק: ליבי עם פליטי אוקראינה, אבל אני חושב שמדיניות ההגירה צריכה לשרת את עקרון המדינה היהודית! מולו עומד השמאלני ובכלל לא טורח להשיב לו על הטענה שלו. הוא רק אומר לו: כאלה אתם. רשעים חסרי רחמים. כך עושים לפליט?

והמניפולציה המרושעת הזאת, שמנציחה את השקר הכי גדול בשיח שלנו, זה שהצליח לייצר לימין תדמית של מדון ומלחמה ולשמאל תדמית של שלום ורחמים - היא נוראה. ומי שנוקט אותה, אוטומטית ידו על התחתונה. והעוול שבה, והנזק שהיא גורמת לחברה בישראל, חמורים הרבה יותר מכל עירבון בכל סכום שהוא, שנדרשת משפחתו של פליט הממתין בנתב"ג להפקיד בידי הרשויות.